חמש פרשות(*), קו מחבר ברור.
* כל האמור מבוסס על מידע גלוי שהותר לפרסום.
בחצי השנה האחרונה אנו מטולטלים חדשות לבקרים על ידי פרשיות שונות שהקו המחבר ביניהן הוא מעורבות שירות הבטחון הכללי והעומד בראשו. בואו נעשה סדר.
* פרשת ה"בילד":
בתחילת נובמבר התבשרנו על פרשה בטחונית "חמורה ביותר" שכללה הדלפות של קצין ונגד ללשכת ראש הממשלה באמצעות אלי פלדשטיין, שם לא מוכר שפרץ לחיינו. בתחילה דובר על הדלפה לעיתון "בילד" של מסמך שלל של חמאס שהתייחס ללוחמה הפסיכולוגית בנושא החטופים. אלא שברקע הדברים עמד דו"ח נוסף שפחות מדברים עליו ושהועבר לכאורה לרוה"מ, ובעקבותיו נעצר קצין בדרגת רס"ן. דו"ח זה כנראה היה לא נוח, בלשון המעטה, לצמרת השב"כ. אותו קצין שוחרר מאז ושותק. אם ידבר יבולע לו. אם ידבר, המדינה תרעש.
*פרשת ימ"ר ש"י:
בדצמבר התרחשו מעצרים מתוקשרים ופומפוזיים של ימ"ר ש"י נצ"מ אבישי מועלם ורב גונדר קובי יעקובי (נציב שב"ס). מועלם הוחשד ב"שוחד" על כי לא שיתף פעולה עם שב"כ במעצר מתיישבים, וזאת, לכאורה, כדי לקבל קידום מהשר בן גביר. יעקובי הוחשד בשיבוש חקירה. למיטב ידיעתי טרם הוגש כתב אישום נגד השניים, והמשך לפרשה זו יבוא באפריל, עם פיצוץ פרשת "ראש החטיבה היהודית".
* פרשת קטארגייט:
בסוף פברואר, בעת שהשב"כ נדרש, לאחר דחיות מרובות, להגיש את תחקירי ה-7.10, פורסם כי נפתחה חקירה לגבי מעורבות אנשים הקרובים ללשכת רוה"מ בקשר עם קטאר. בהמשך (סוף מרץ) נעצרו יונתן אוריך ואלי פלדשטיין (מפרשת הבילד) במעצר דרקוני ממנו שוחררו במהלך חודש אפריל. גם פרשה זו הוגדרה כפרשה "החמורה היותר מאז...". בדיונים המשפטיים שהביאו לשחרור למעצר בית התמוססה הפרשה והפרקליטים עמדו נבוכים מול שאלות השופט. במהלך חקירת פרשה זו נחקרו עיתונאים על מקורותיהם, ועורך עיתון מכובד (צביקה קליין) אף נעצר באופן מחפיר בהקשר לעבודה עיתונאית לגיטימית.
* פרשת החטיבה היהודית:
לאחר שהטלפון הנייד של נצ"מ מועלם (מהפרשה השנייה), שהוחרם בדצמבר, הוחזר לו בתחילת אפריל, החלו לזרום הקלטות של ראש החטיבה היהודית בשב"כ וסגנו המעידים על התנהלות בלתי חוקית לכאורה של השניים ובעקיפין מזכים את מועלם (ראה פרשה 2). הקלטות אלו טרם מוצו ומעידות על שכרון כוח והתעלמות מהחוק של השב"כ, מן הסתם באישור מלמעלה.
* פרשת חקירת ההדלפות:
בסוף מרץ פרסמו העיתונאים עמית סגל ושירית אביטן כהן שתי הדלפות שפגעו קשות בראש השב"כ.
אביטן כהן פרסמה מידע על דירקטיבות והערכות של ראש השב"כ בשנה שקדמה לטבח ואפילו ימים מספר לפניו, אשר סתרו משמעותית את התחקיר הרשמי של שב"כ ומסקנותיו. מידע חשוב זה הועלם מהתחקיר כדי להטיל דופי בדרג המדיני הממונה על השב"כ.
עמית סגל פירסם מיזכר של רונן בר (מספטמבר 24) המתריע על חדירת כהניזם למשטרה ודורש פעולות חקירה על הדרג המדיני, מן הסתם שרים ובפרט שר מסוים. ייתכן שמסמך זה מספטמבר הוא שהביא לפרשה 2 (ימ"ר ש"י) שכבר דעכה, ולכן הפירסום של סגל לא ממש פגע בחקירה מתנהלת.
אלא ששתי הדלפות אלו פגעו קשות ברונן בר המצוי בקרב הישרדות לאחר שהממשלה החליטה לפטרו ובג"ץ נתן לו קו חיים מוגבל. התוצאה, מן הסתם, הייתה ריגול אחרי עיתונאים ומעצר בתנאים דרקוניים של בכיר (בדרגה המקבילה לסא"ל) בשב"כ על אותן הדלפות. גם מגיניו הגדולים של בר בתקשורת עמדו נבוכים מול הפגיעה הגסה בחופש העיתונות על הדלפה שמובן שאין לה דבר עם בטחון המדינה. מקסימום, פוגעת באמינותו של ראש השב"כ.
* סיכום
כשמסתכלים על המכלול, אין מנוס מהגעה למסקנה שבזמן שהמדינה עסוקה במלחמה מול אויבים חיצוניים, רונן בר עסוק בעיקר במירדף אחרי "אויבים" מבית. רק לסבר את האוזן, המיזכר של בר אותו חשף עמית סגל על "כהניזם בשורות המשטרה" נכתב יום אחד לפני חיסול נסראללה, בעת שרוה"מ, הממונה הישיר על השב"כ על פי חוק, נמצא בארה"ב בעצרת האו"ם.
כל הפרשות קשורות זו בזו, וכולן מעידות על ניסיון נואש של ראש השב"כ לייצר לעצמו מעטפת הגנה לאחר שכשל באופן נורא ב-7.10. אלא שהצעד האחרון, ריגול אחרי עיתונאים על דבר שאינו פוגע בבטחון המדינה, הוא כנראה צעד אחד רחוק מדי. הוא מאיין את בסיס הכח המשמעותי של רונן בר בתקשורת השמאל, שגם היא מורכבת מעיתונאים שסולדים מכך שהשב"כ מרגל אחריהם וצד את מקורותיהם. ראש השב"כ אולי אינו מודע לזאת עדיין אבל מבחינה תפקודית הוא "איש מת מהלך" ומוטב לו להתפטר ולא להתבזות במה שעתיד עוד להתגלות (הדברים ידועים ליודעי ח"ן אך אמנע מלפרטם כאן). להוותנו, הוא עלול לנקוט בכיוון ההפוך ולנסות לקשור קשר נגד דרג נבחר, דבר שיתנפץ מול רצון העם ויביא לו ולנו אך נזק, וסופו הדחה בזיונית ומתוקשרת.
תם ולא נשלם.
