ישראל, ארה''ב, ומה שביניהן - מושיק קוברסקי
28.04.202507:04
עברתי קצת על פיד שמאל שעדיין מנסה להתאושש מהמהלומה שקיבל מתצהיר ראש הממשלה (אגב, כבר ימים הם טוענים ש"ביבי לא יעז להגיש תצהיר בשבועה מטעמו" והנה הוא הגיש אותו ללא חשש, ובצורה מוחצת).
יש בתצהיר עובדות שמפריכות לחלוטין את טענותיו השקריות של בר, מגובות בסטנוגרמות רשמיות של ישיבות סודיות (לראש הממשלה סמכות חוקית מלאה לחשוף אותן). כך בנושא סוגיית האבטחה של ראש הממשלה במהלך המשפט, כך לגבי הטענה השיקרית שהתבקשה הפעלת אמצעים נגד המחאה בניגוד לחוק, ובעיקר לגבי הלילה של ה-7.10 והאזהרות שניתנו לפני המלחמה. בכל הנקודות האלו מדובר בנוק אאוט מפואר לתצהירו השקרי של רונן בר שלא משאיר מקום לספק.
את שארית כבודם האבוד הם תולים על שתי נקודות שלטענתם לא נסתרו בתצהיר:
1. פיטורי ראש השב"כ קשורים לחקירה בנושא קטאר.
2. נתניהו אמר לו שבמקרה של משבר חוקתי עליו לציית לרוה"מ ולא לבג"ץ.
אלא שגם כאן הם משקרים. נתניהו התייחס לשתי נקודות אלו, לא כפרק מיוחד, אלא במסגרת פרקים אחרים או בסיכום.
הנה הפירוט:
קטאר:
נתניהו מצהיר (סעיף 49) כי אמונו ברונן בר וביכולותיו לעמוד בראש השב"כ התערער מייד לאחר טבח ה-7.10 אך מסביר (סעיף 50) כי מלחמת הקיום העצימה לא אפשרה לבצע שינויים מידיים ושאלת המשך כהונתו של בר נדחתה למועד מאוחר יותר. הוא מביא אירועים ספציפיים (סעיף 52) שחיזקו את חוסר האמון:
- ההדלפה השקרית של השב"כ, ערב התמרון הקרקעי שלושה שבועות אחרי ה-7.10, כאילו הוא מסר התרעה טרם המלחמה.
- הנזיפה בבר, במאי 2024, על קיום דיונים בטחוניים של ראשי הזרועות אצל שר הבטחון גלנט ללא עדכונו.
- שחרור מנהל בי"ח שיפא ביולי 2024 ללא ידיעת נתניהו.
- הנזיפה בבר ביולי 2024 על דרך ניהול המו"מ על החטופים - הערכה שלי: עקב חריגה מהמסגרת שאושרה לו והדלפות.
- לא זו אף זו (סעיף 57): בר עצמו סותר את עצמו כשטוען בתצהיר שהמשבר עם ראש הממשלה החל 3 חודשים קודם לחקירה על קטאר, בעקבות בקשתו של רוה"מ לחזק את האבטחה (בר באופן שיקרי קשר זאת לעדות במשפט). אם אכן כך, מה הקשר של פיטוריו לנושא קטאר?
- נתניהו אומר בפירוש (סעיף 58) כי החקירה על קטאר החלה באופן מפתיע בדיוק במועד בו היה על בר להגיש את תחקיר השב"כ (לאחר מספר דחיות). הוא אומר במפורש שמדובר בחקירות מגמתיות שנולדו מתוך הפיטורין ולא להיפך.
הנה כי כן, התייחסות מפורטת השומטת את הקרקע מתחת לטיעון העיקרי של תומכי רונן בר.
משבר חוקתי:
נתניהו מתייחס לנושא בסעיף 19.
אין זכר לטענה כאילו היה שיח בנושא "ציות לראש ממשלה וללא לבג"ץ". בתצהיר החסוי בר ציין תאריך (22.3.23 - שיא המחאה, ערב פיטורי גלנט הראשונים) אך ציטוטיו בתצהיר החסוי לא מופיעים באף סטנוגרמה רשמית, והם גם שונים ממה שטען בתצהיר הגלוי. שלא כמו במקרים אחרים, הסטנוגרמה גם לא מציינת שבסופה של אותה ישיבה ב-22.3.23 נערכה ישיבה ב-4 עיניים. לו רצה ראש הממשלה לטעון כך בפני בר (ויש הטוענים שטענה זו גם נכונה על פי חוק), אין ספק שהיה ניתן לכך ביטוי בעשרות סטנוגרמות הישיבות שנערכו מאז הקמת הממשלה ולא היא.
הנה כי כן, גם שארית הטיעונים של מתנגדי נתניהו נטחנת עד דק בתצהירו של ראש הממשלה. חבל מאד שבג"ץ גורר אותנו למצב שבו ראש שירות הבטחון הכללי מתגלה כשקרן ותככן שבמקום לקבל בהכנעה את החלטת הדרג הנבחר פוגע במדינה, בשב"כ, ובנו, האזרחים.
יש בתצהיר עובדות שמפריכות לחלוטין את טענותיו השקריות של בר, מגובות בסטנוגרמות רשמיות של ישיבות סודיות (לראש הממשלה סמכות חוקית מלאה לחשוף אותן). כך בנושא סוגיית האבטחה של ראש הממשלה במהלך המשפט, כך לגבי הטענה השיקרית שהתבקשה הפעלת אמצעים נגד המחאה בניגוד לחוק, ובעיקר לגבי הלילה של ה-7.10 והאזהרות שניתנו לפני המלחמה. בכל הנקודות האלו מדובר בנוק אאוט מפואר לתצהירו השקרי של רונן בר שלא משאיר מקום לספק.
את שארית כבודם האבוד הם תולים על שתי נקודות שלטענתם לא נסתרו בתצהיר:
1. פיטורי ראש השב"כ קשורים לחקירה בנושא קטאר.
2. נתניהו אמר לו שבמקרה של משבר חוקתי עליו לציית לרוה"מ ולא לבג"ץ.
אלא שגם כאן הם משקרים. נתניהו התייחס לשתי נקודות אלו, לא כפרק מיוחד, אלא במסגרת פרקים אחרים או בסיכום.
הנה הפירוט:
קטאר:
נתניהו מצהיר (סעיף 49) כי אמונו ברונן בר וביכולותיו לעמוד בראש השב"כ התערער מייד לאחר טבח ה-7.10 אך מסביר (סעיף 50) כי מלחמת הקיום העצימה לא אפשרה לבצע שינויים מידיים ושאלת המשך כהונתו של בר נדחתה למועד מאוחר יותר. הוא מביא אירועים ספציפיים (סעיף 52) שחיזקו את חוסר האמון:
- ההדלפה השקרית של השב"כ, ערב התמרון הקרקעי שלושה שבועות אחרי ה-7.10, כאילו הוא מסר התרעה טרם המלחמה.
- הנזיפה בבר, במאי 2024, על קיום דיונים בטחוניים של ראשי הזרועות אצל שר הבטחון גלנט ללא עדכונו.
- שחרור מנהל בי"ח שיפא ביולי 2024 ללא ידיעת נתניהו.
- הנזיפה בבר ביולי 2024 על דרך ניהול המו"מ על החטופים - הערכה שלי: עקב חריגה מהמסגרת שאושרה לו והדלפות.
- לא זו אף זו (סעיף 57): בר עצמו סותר את עצמו כשטוען בתצהיר שהמשבר עם ראש הממשלה החל 3 חודשים קודם לחקירה על קטאר, בעקבות בקשתו של רוה"מ לחזק את האבטחה (בר באופן שיקרי קשר זאת לעדות במשפט). אם אכן כך, מה הקשר של פיטוריו לנושא קטאר?
- נתניהו אומר בפירוש (סעיף 58) כי החקירה על קטאר החלה באופן מפתיע בדיוק במועד בו היה על בר להגיש את תחקיר השב"כ (לאחר מספר דחיות). הוא אומר במפורש שמדובר בחקירות מגמתיות שנולדו מתוך הפיטורין ולא להיפך.
הנה כי כן, התייחסות מפורטת השומטת את הקרקע מתחת לטיעון העיקרי של תומכי רונן בר.
משבר חוקתי:
נתניהו מתייחס לנושא בסעיף 19.
אין זכר לטענה כאילו היה שיח בנושא "ציות לראש ממשלה וללא לבג"ץ". בתצהיר החסוי בר ציין תאריך (22.3.23 - שיא המחאה, ערב פיטורי גלנט הראשונים) אך ציטוטיו בתצהיר החסוי לא מופיעים באף סטנוגרמה רשמית, והם גם שונים ממה שטען בתצהיר הגלוי. שלא כמו במקרים אחרים, הסטנוגרמה גם לא מציינת שבסופה של אותה ישיבה ב-22.3.23 נערכה ישיבה ב-4 עיניים. לו רצה ראש הממשלה לטעון כך בפני בר (ויש הטוענים שטענה זו גם נכונה על פי חוק), אין ספק שהיה ניתן לכך ביטוי בעשרות סטנוגרמות הישיבות שנערכו מאז הקמת הממשלה ולא היא.
הנה כי כן, גם שארית הטיעונים של מתנגדי נתניהו נטחנת עד דק בתצהירו של ראש הממשלה. חבל מאד שבג"ץ גורר אותנו למצב שבו ראש שירות הבטחון הכללי מתגלה כשקרן ותככן שבמקום לקבל בהכנעה את החלטת הדרג הנבחר פוגע במדינה, בשב"כ, ובנו, האזרחים.
Переслал из:
אריאל כהנא
25.04.202515:11
הנה הדברים המלאים של טראמפ למגזין טיים בסוגיית איראן.
בהמשך אסביר מה ניתן ללמוד מהם.
ש: *דווח שעצרתם את ישראל מלתקוף את אתרי הגרעין של איראן*.
טראמפ: זה לא נכון.
ש: זה לא נכון?
טראמפ: לא, זה לא נכון. לא עצרתי אותם. אבל לא עשיתי את זה נוח להם, כי אני חושב שאנחנו יכולים לעשות עסקה בלי התקיפה. אני מקווה שנוכל. ייתכן שנצטרך לתקוף כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. אבל לא עשיתי את זה נוח להם, *אבל לא אמרתי לא. בסופו של דבר התכוונתי להשאיר את הבחירה הזו להם* (הדגשה שלי, א״כ). אבל אמרתי שאני מעדיף עסקה מאשר פצצות שיוטלו.
ש: אתה מודאג שנתניהו יגרור אתכם למלחמה?
טרמאפ: לא.
ש: בואו נדבר על כמה מהבעיות עם אוניברסיטאות -
טראמפ: אגב, הוא עשוי להיכנס למלחמה. אבל אנחנו לא נגרר פנימה.
ש: ארה"ב תישאר מחוץ לזה אם ישראל תיכנס לזה?
טראמפ: *לא, לא אמרתי את זה* (הדגשה שלי, א״כ). שאלת אם הוא יגרור אותי פנימה, כאילו אני אכנס בחוסר רצון. לא. אני אולי אלך מרצוני החופשי אם לא נגיע להסכם. אם לא נגיע להסכם, אני אהיה מוביל (של התקיפה).
עד כאן הציטוט של טראמפ.
מה למדנו?
1. טראמפ לא ׳מנע׳ תקיפה באיראן אלא הקשה עליה פשוט משום שפתח בשיחות.
2. טראמפ משאיר לישראל את הבחירה אם לפעול או לא.
3. עולה מדברי טראמפ בעצם שהוא יסייע לישראל אם היא תחליט לתקוף על דעת עצמה.
כעת נרחיב את היריעה. לטראמפ יש ארבע שנים ומאה ימים של התייצבות מוחלטת למען ישראל ובטחונה, מעל ומעבר לכל מה שהיה אי פעם.
ולכן, השאלה מה לעשות עם איראן נתונה מבחינתו בידינו, מאשר בידיו.
אנחנו לא צריכים כל היום לשאול ׳מה יאמר טראמפ׳, אלא להחליט מה נכון לנו. הוא כבר יקשיב.
בהמשך אסביר מה ניתן ללמוד מהם.
ש: *דווח שעצרתם את ישראל מלתקוף את אתרי הגרעין של איראן*.
טראמפ: זה לא נכון.
ש: זה לא נכון?
טראמפ: לא, זה לא נכון. לא עצרתי אותם. אבל לא עשיתי את זה נוח להם, כי אני חושב שאנחנו יכולים לעשות עסקה בלי התקיפה. אני מקווה שנוכל. ייתכן שנצטרך לתקוף כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. אבל לא עשיתי את זה נוח להם, *אבל לא אמרתי לא. בסופו של דבר התכוונתי להשאיר את הבחירה הזו להם* (הדגשה שלי, א״כ). אבל אמרתי שאני מעדיף עסקה מאשר פצצות שיוטלו.
ש: אתה מודאג שנתניהו יגרור אתכם למלחמה?
טרמאפ: לא.
ש: בואו נדבר על כמה מהבעיות עם אוניברסיטאות -
טראמפ: אגב, הוא עשוי להיכנס למלחמה. אבל אנחנו לא נגרר פנימה.
ש: ארה"ב תישאר מחוץ לזה אם ישראל תיכנס לזה?
טראמפ: *לא, לא אמרתי את זה* (הדגשה שלי, א״כ). שאלת אם הוא יגרור אותי פנימה, כאילו אני אכנס בחוסר רצון. לא. אני אולי אלך מרצוני החופשי אם לא נגיע להסכם. אם לא נגיע להסכם, אני אהיה מוביל (של התקיפה).
עד כאן הציטוט של טראמפ.
מה למדנו?
1. טראמפ לא ׳מנע׳ תקיפה באיראן אלא הקשה עליה פשוט משום שפתח בשיחות.
2. טראמפ משאיר לישראל את הבחירה אם לפעול או לא.
3. עולה מדברי טראמפ בעצם שהוא יסייע לישראל אם היא תחליט לתקוף על דעת עצמה.
כעת נרחיב את היריעה. לטראמפ יש ארבע שנים ומאה ימים של התייצבות מוחלטת למען ישראל ובטחונה, מעל ומעבר לכל מה שהיה אי פעם.
ולכן, השאלה מה לעשות עם איראן נתונה מבחינתו בידינו, מאשר בידיו.
אנחנו לא צריכים כל היום לשאול ׳מה יאמר טראמפ׳, אלא להחליט מה נכון לנו. הוא כבר יקשיב.
23.04.202518:20
הערכה שלי ושלי בלבד:
יש קשר בין השיחה של הנשיא טראמפ ורוה"מ נתניהו לבין כניסתו של השגריר מייק האקבי לתפקיד.
מייק קרוב מאד לנשיא שבחר בו כשגריר מסיבות טובות. יש להאקבי קו ישיר אל הנשיא, ואין ספק שהוא דואג ליישר כל "קמט" שנוצר ביחסים בין המדינות.
שגריר טראמפ הקודם, דייויד פרידמן, מתאר בספרו עד כמה הוא תרם ליחסים בין המדינות. זה עושה את כל ההבדל.
יש קשר בין השיחה של הנשיא טראמפ ורוה"מ נתניהו לבין כניסתו של השגריר מייק האקבי לתפקיד.
מייק קרוב מאד לנשיא שבחר בו כשגריר מסיבות טובות. יש להאקבי קו ישיר אל הנשיא, ואין ספק שהוא דואג ליישר כל "קמט" שנוצר ביחסים בין המדינות.
שגריר טראמפ הקודם, דייויד פרידמן, מתאר בספרו עד כמה הוא תרם ליחסים בין המדינות. זה עושה את כל ההבדל.
21.04.202512:48
ובשולי הדברים, איך אפשר לסמוך על ראש שב"כ שאחרי שבועות של הכנה, הגהה של 4 פרקליטים ועורך דינו, ודחייה לא מוסברת של 24 שעות, כותב "קוד הקושים" במקום "קודש הקודשים"?
19.04.202519:05
מסרים מהצהרת ראש הממשלה:
1. לא יהיה הסכם כניעה כפי שדורשים תומכי ה"עיסקה". החמאס דורש נסיגה מלאה והון עצום לשיקום. לא נפקיר את תושבי העוטף ולא ניתן לאויבינו לחשוב שבחטיפות יורידו אותנו לברכיים.
2. המחשבה שניתן "לרמות" ולחזור ללחימה היא שיגיון שווא. מי שאומר זאת לא מבין איך עובדת המערכת הבינלאומית.
3. נמשיך להילחם להכנעת החמאס, החזרת החטופים ומימוש תוכנית טראמפ.
מסרים שחסרו לי:
1. הודעה על העצמת הלחימה, תפיסת שטח, ופינוי עזתיים לשטח הומניטרי מצומצם.
2. תגמול נדיב לעזתים שיסייעו בשחרור חטופים.
3. פתיחת רישום של מעוניינים להגר.
1. לא יהיה הסכם כניעה כפי שדורשים תומכי ה"עיסקה". החמאס דורש נסיגה מלאה והון עצום לשיקום. לא נפקיר את תושבי העוטף ולא ניתן לאויבינו לחשוב שבחטיפות יורידו אותנו לברכיים.
2. המחשבה שניתן "לרמות" ולחזור ללחימה היא שיגיון שווא. מי שאומר זאת לא מבין איך עובדת המערכת הבינלאומית.
3. נמשיך להילחם להכנעת החמאס, החזרת החטופים ומימוש תוכנית טראמפ.
מסרים שחסרו לי:
1. הודעה על העצמת הלחימה, תפיסת שטח, ופינוי עזתיים לשטח הומניטרי מצומצם.
2. תגמול נדיב לעזתים שיסייעו בשחרור חטופים.
3. פתיחת רישום של מעוניינים להגר.
18.04.202514:26
איך ביבי התמיד עד הניצחון
כאשר עובדים מספיק זמן בתחום האסטרטגיה, מגיעים בסופו של דבר להכרה מדכאת: ניצחון במלחמה גדולה אינו מושג בזכות אסטרטגיה מבריקה, כישרון גנרלי יוצא דופן, או אפילו בזכות טכנולוגיה מתקדמת. הניצחון מושג בזכות עקשנות טהורה.
העקשנות היא המעלה החשובה ביותר של מנהיגים לאומיים בזמן מלחמה – היכולת להמשיך למרות היעדר ודאות לניצחון, ולהתמודד עם לחצים פוליטיים אדירים לכניעה. וינסטון צ'רצ'יל הפגין תכונה זו בשנת 1940. ביוני של אותה שנה, גרמניה נראתה בלתי ניתנת לעצירה. פריז נפלה, יחד עם כל מערב אירופה. הלופטוואפה התישה את טייסי בריטניה, אשר היו בנחיתות מספרית ברורה, וספינות פלישה גרמניות התכנסו בנמלי בלגיה. אפילו אז, כשבריטניה נואשת לתמיכה אמריקאית, הוויכוח הציבורי בארצות הברית סביב ההתערבות במלחמה (שהתעורר עם פרוץ הקרבות בספטמבר 1939) נטה באופן מובהק לטובת הבדלנים.
לכן, חיפוש אחר הסכם עם גרמניה נראה כמו מהלך סביר וזהיר, במיוחד נוכח הצעתו הנדיבה של היטלר להשאיר את בריטניה ואת האימפריה שלה בשלמותה. כאשר חברי הפרלמנט הבריטי לחצו על צ'רצ'יל לחשוף את תוכניתו, הוא הודה בפני מקורביו שלא הייתה לו כלל תוכנית. הוא פשוט היה נחוש להמשיך להיאבק בכל מחיר.
ואז המצב התדרדר עוד יותר – גם לבריטניה וגם לצ'רצ'יל אישית. ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות, ובמהירות נראתה כאילו היא בדרכה לניצחון מוחץ. כיבושיו המהירים של הוורמאכט הבטיחו לכסות על החולשה המרכזית של גרמניה – מחסור בנפט. אך בארצות הברית, הבדלנים המשיכו לשלוט בדיונים בקונגרס. ובינתיים, בלונדון נפוצו שמועות על שתיית היתר של צ'רצ'יל, תלותו במתנות מחבריו היהודים למימון אורח חייו הראוותני, ובעיקר – חוסר כל אסטרטגיה ברורה. הוא פשוט לא הציע שום דרך שנראתה כהולכת להוביל לניצחון.
המצב נראה קודר מכל עבר. בצפון אפריקה, האסטרטג הגרמני המבריק ארווין רומל הצליח לתמרן את הכוחות הבריטיים בקלות. גרוע מכך היו הדיווחים הראשונים על התקדמות טכנולוגית מדהימה מצד גרמניה: מטוס הסילון הראשון בעולם, שהיה מסוגל לטוס במהירות ובקלות רבה יותר מכל מטוס קרב בריטי או אמריקאי; טיל האוויר-קרקע הראשון מסוגו (Fritz X), שבספטמבר 1943 הטביע את אוניית המערכה האיטלקית רומא (כדי למנוע את כניעתה לבעלות הברית); והטנק הגרמני "טיגר", שיכול היה לרסק את השריון הבריטי.
ובכל זאת, הבדלנים בקונגרס האמריקאי סירבו לממן אפילו פרויקט פשוט למטוס קרב עם מנוע בוכנה – ה־P-51 מוסטנג, שלימים יהפוך למטוס הקרב הטוב ביותר של בעלות הברית – פרויקט שפיתוחו התבסס על מימון בריטי שהלך ואזל במהירות.
ומה הייתה תגובתו של צ'רצ'יל?
פשוט להמשיך להתקדם, עקשנות נטו.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מרבה להביע את הערצתו לווינסטון צ'רצ'יל; דיוקנו של צ'רצ'יל תלוי בלשכתו. לשניהם חיבה משותפת לקוניאק וסיגרים, ונתניהו אף הסתבך במשך שנים עם חוקי המתנות המחמירים של ישראל משום שקיבל בקבוקי קוניאק כמתנה מאדם שלא ביקש ולא קיבל כל טובות הנאה מהממשלה.
אך ההשוואה לצ'רצ'יל מתחדדת במיוחד באופן שבו נתניהו התמודד עם וושינגטון במהלך מלחמה. בעוד שצ'רצ'יל התמודד עם קונגרס אמריקאי בדלני שמנע פעולה מנשיא אוהד, נתניהו דווקא נהנה מתמיכה רחבה בקונגרס – אך התמודד מול ממשל אמריקאי שנחוש להחליש את ישראל ולסלק את נתניהו מהשלטון.
כאשר ישראל נלחמה במלחמה רב-חזיתית באוקטובר 2023, בכירים בממשל האמריקאי עודדו סערה פנימית בישראל נגד נתניהו, ופעלו להגבלת יכולתו ואפילו להפלת ממשלתו.
לא כל הפעולות יזומות ישירות על ידי הנשיא, אך ממשל ג'ו ביידן הורכב משאריות תקופתו של אובמה – צוות שכלל שונאי ישראל מובהקים, החל מסמנתה פאוור ועד לרוברט מאלי, בנו של זוג יהודים קומוניסטים מובהקים מפריז, שאותם הכיר המחבר בצעירותו כאשר עבדו עבור חזית השחרור הלאומית של אלג'יריה – תנועה שלא רק הייתה אנטי-ישראלית קנאית, אלא גם אנטי-יהודית במוצהר, בדומה לחות'ים מתימן כיום. ה-CIA, שנוטה מאז הקמתו ב-1947 לעוינות כלפי ישראל (כפי שעולה ממסמכים שסווגו מחדש), לא היה מקור לתמיכה. רק הפנטגון הכיל כמה תומכים בישראל – אך גם זה לא מנע מהממשל להשתמש בכל תכסיס אפשרי כדי לעכב אספקת נשק לישראל בעיצומה של מלחמה.
נתניהו נאלץ להתמודד עם מסע מתואם שמקורו בוושינגטון, אשר כלל עמותות ישראליות ומתנגדיו הפוליטיים. כמעט מהרגע הראשון, נתניהו היה צריך להתגבר על קריאות והפגנות מצד ישראלים משכילים – חלקם גם כוונותיהם היו טובות – וכן מצד יהדות ארה"ב, בירות אירופה, וממשלות זרות רבות שדרשו בקביעות הפסקת אש – לא כהפוגה, אלא כסיום מוחלט של המלחמה.
כאשר עובדים מספיק זמן בתחום האסטרטגיה, מגיעים בסופו של דבר להכרה מדכאת: ניצחון במלחמה גדולה אינו מושג בזכות אסטרטגיה מבריקה, כישרון גנרלי יוצא דופן, או אפילו בזכות טכנולוגיה מתקדמת. הניצחון מושג בזכות עקשנות טהורה.
העקשנות היא המעלה החשובה ביותר של מנהיגים לאומיים בזמן מלחמה – היכולת להמשיך למרות היעדר ודאות לניצחון, ולהתמודד עם לחצים פוליטיים אדירים לכניעה. וינסטון צ'רצ'יל הפגין תכונה זו בשנת 1940. ביוני של אותה שנה, גרמניה נראתה בלתי ניתנת לעצירה. פריז נפלה, יחד עם כל מערב אירופה. הלופטוואפה התישה את טייסי בריטניה, אשר היו בנחיתות מספרית ברורה, וספינות פלישה גרמניות התכנסו בנמלי בלגיה. אפילו אז, כשבריטניה נואשת לתמיכה אמריקאית, הוויכוח הציבורי בארצות הברית סביב ההתערבות במלחמה (שהתעורר עם פרוץ הקרבות בספטמבר 1939) נטה באופן מובהק לטובת הבדלנים.
לכן, חיפוש אחר הסכם עם גרמניה נראה כמו מהלך סביר וזהיר, במיוחד נוכח הצעתו הנדיבה של היטלר להשאיר את בריטניה ואת האימפריה שלה בשלמותה. כאשר חברי הפרלמנט הבריטי לחצו על צ'רצ'יל לחשוף את תוכניתו, הוא הודה בפני מקורביו שלא הייתה לו כלל תוכנית. הוא פשוט היה נחוש להמשיך להיאבק בכל מחיר.
ואז המצב התדרדר עוד יותר – גם לבריטניה וגם לצ'רצ'יל אישית. ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות, ובמהירות נראתה כאילו היא בדרכה לניצחון מוחץ. כיבושיו המהירים של הוורמאכט הבטיחו לכסות על החולשה המרכזית של גרמניה – מחסור בנפט. אך בארצות הברית, הבדלנים המשיכו לשלוט בדיונים בקונגרס. ובינתיים, בלונדון נפוצו שמועות על שתיית היתר של צ'רצ'יל, תלותו במתנות מחבריו היהודים למימון אורח חייו הראוותני, ובעיקר – חוסר כל אסטרטגיה ברורה. הוא פשוט לא הציע שום דרך שנראתה כהולכת להוביל לניצחון.
המצב נראה קודר מכל עבר. בצפון אפריקה, האסטרטג הגרמני המבריק ארווין רומל הצליח לתמרן את הכוחות הבריטיים בקלות. גרוע מכך היו הדיווחים הראשונים על התקדמות טכנולוגית מדהימה מצד גרמניה: מטוס הסילון הראשון בעולם, שהיה מסוגל לטוס במהירות ובקלות רבה יותר מכל מטוס קרב בריטי או אמריקאי; טיל האוויר-קרקע הראשון מסוגו (Fritz X), שבספטמבר 1943 הטביע את אוניית המערכה האיטלקית רומא (כדי למנוע את כניעתה לבעלות הברית); והטנק הגרמני "טיגר", שיכול היה לרסק את השריון הבריטי.
ובכל זאת, הבדלנים בקונגרס האמריקאי סירבו לממן אפילו פרויקט פשוט למטוס קרב עם מנוע בוכנה – ה־P-51 מוסטנג, שלימים יהפוך למטוס הקרב הטוב ביותר של בעלות הברית – פרויקט שפיתוחו התבסס על מימון בריטי שהלך ואזל במהירות.
ומה הייתה תגובתו של צ'רצ'יל?
פשוט להמשיך להתקדם, עקשנות נטו.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מרבה להביע את הערצתו לווינסטון צ'רצ'יל; דיוקנו של צ'רצ'יל תלוי בלשכתו. לשניהם חיבה משותפת לקוניאק וסיגרים, ונתניהו אף הסתבך במשך שנים עם חוקי המתנות המחמירים של ישראל משום שקיבל בקבוקי קוניאק כמתנה מאדם שלא ביקש ולא קיבל כל טובות הנאה מהממשלה.
אך ההשוואה לצ'רצ'יל מתחדדת במיוחד באופן שבו נתניהו התמודד עם וושינגטון במהלך מלחמה. בעוד שצ'רצ'יל התמודד עם קונגרס אמריקאי בדלני שמנע פעולה מנשיא אוהד, נתניהו דווקא נהנה מתמיכה רחבה בקונגרס – אך התמודד מול ממשל אמריקאי שנחוש להחליש את ישראל ולסלק את נתניהו מהשלטון.
כאשר ישראל נלחמה במלחמה רב-חזיתית באוקטובר 2023, בכירים בממשל האמריקאי עודדו סערה פנימית בישראל נגד נתניהו, ופעלו להגבלת יכולתו ואפילו להפלת ממשלתו.
לא כל הפעולות יזומות ישירות על ידי הנשיא, אך ממשל ג'ו ביידן הורכב משאריות תקופתו של אובמה – צוות שכלל שונאי ישראל מובהקים, החל מסמנתה פאוור ועד לרוברט מאלי, בנו של זוג יהודים קומוניסטים מובהקים מפריז, שאותם הכיר המחבר בצעירותו כאשר עבדו עבור חזית השחרור הלאומית של אלג'יריה – תנועה שלא רק הייתה אנטי-ישראלית קנאית, אלא גם אנטי-יהודית במוצהר, בדומה לחות'ים מתימן כיום. ה-CIA, שנוטה מאז הקמתו ב-1947 לעוינות כלפי ישראל (כפי שעולה ממסמכים שסווגו מחדש), לא היה מקור לתמיכה. רק הפנטגון הכיל כמה תומכים בישראל – אך גם זה לא מנע מהממשל להשתמש בכל תכסיס אפשרי כדי לעכב אספקת נשק לישראל בעיצומה של מלחמה.
נתניהו נאלץ להתמודד עם מסע מתואם שמקורו בוושינגטון, אשר כלל עמותות ישראליות ומתנגדיו הפוליטיים. כמעט מהרגע הראשון, נתניהו היה צריך להתגבר על קריאות והפגנות מצד ישראלים משכילים – חלקם גם כוונותיהם היו טובות – וכן מצד יהדות ארה"ב, בירות אירופה, וממשלות זרות רבות שדרשו בקביעות הפסקת אש – לא כהפוגה, אלא כסיום מוחלט של המלחמה.
27.04.202510:32
לוגיקה 103:
היועמ"שית הגיעה בראש פמליה מפוארת ושתקנית לוועדת החוקה כדי לענות לטענות על אכיפה בררנית של תלונות על הדלפות.
איך אפשר להפריך את הטענות?
- להציג מספר התלונות שהוגשו על הדלפות.
- לסווג את ההדלפות לכאלו שפוגעות בממשלה וכאלו שפוגעות באופוזיציה ובמערכת המשפט.
- להראות כמה נחקרו מכל צד, וכמה כתבי אישום הוגשו.
אמל"ק: היא לא עשתה זאת ולא דנה באף מקרה לגופו.
איך ענתה היועצת?
אמרה שהטענה מגוחכת כי הם הרי עובדים לפי הנחיית פרקליט המדינה שההחלטה על אכיפה תהיה לפי האינטרס הציבורי. זה שהיא ואנשיה קובעים. ולכן אין בכלל מה לבדוק כאן.
בקיצור, אין אכיפה בררנית כי אנחנו בוררים לפי הנחיות שאנחנו קבענו.
שזו בעצם לוגיקה סיבובית 103.
היועמ"שית הגיעה בראש פמליה מפוארת ושתקנית לוועדת החוקה כדי לענות לטענות על אכיפה בררנית של תלונות על הדלפות.
איך אפשר להפריך את הטענות?
- להציג מספר התלונות שהוגשו על הדלפות.
- לסווג את ההדלפות לכאלו שפוגעות בממשלה וכאלו שפוגעות באופוזיציה ובמערכת המשפט.
- להראות כמה נחקרו מכל צד, וכמה כתבי אישום הוגשו.
אמל"ק: היא לא עשתה זאת ולא דנה באף מקרה לגופו.
איך ענתה היועצת?
אמרה שהטענה מגוחכת כי הם הרי עובדים לפי הנחיית פרקליט המדינה שההחלטה על אכיפה תהיה לפי האינטרס הציבורי. זה שהיא ואנשיה קובעים. ולכן אין בכלל מה לבדוק כאן.
בקיצור, אין אכיפה בררנית כי אנחנו בוררים לפי הנחיות שאנחנו קבענו.
שזו בעצם לוגיקה סיבובית 103.
Переслал из:
תמיר מורג
25.04.202514:01
אל תאמינו לאף מילה שאתם קוראים בתקשורת בלי לבדוק - זו כבר לא הנדסת תודעה, הם פשוט משקרים לכם בלי למצמץ.
הכותרת הראשית בוויינט:
טראמפ מוכן להיפגש עם חמינאי: "נתניהו עלול להיכנס למלחמה עם איראן. לא ניגרר פנימה".
האמת, בתמליל המלא של הראיון שהעניק הנשיא טראמפ למגזין טיים:
המראיין: "האם אתה מודאג שנתניהו יגרור אותך למלחמה?"
טראמפ: "לא".
המראיין: "בוא נדבר על כמה מהבעיות באוניברסיטאות—"
טראמפ: "אגב, ייתכן שהוא ייכנס למלחמה, אבל אנחנו לא ניגרר פנימה".
המראיין: "ארה"ב תישאר מחוץ לזה אם ישראל תיכנס לזה?"
טראמפ: "לא, לא אמרתי את זה. שאלת אם הוא יגרור אותי פנימה, כאילו אכנס בלי רצון. לא, אני עשוי להיכנס ברצון רב אם לא נצליח להגיע להסכם. אם לא נגיע להסכם – אני אוביל את החבורה".
הכותרת הראשית בוויינט:
טראמפ מוכן להיפגש עם חמינאי: "נתניהו עלול להיכנס למלחמה עם איראן. לא ניגרר פנימה".
האמת, בתמליל המלא של הראיון שהעניק הנשיא טראמפ למגזין טיים:
המראיין: "האם אתה מודאג שנתניהו יגרור אותך למלחמה?"
טראמפ: "לא".
המראיין: "בוא נדבר על כמה מהבעיות באוניברסיטאות—"
טראמפ: "אגב, ייתכן שהוא ייכנס למלחמה, אבל אנחנו לא ניגרר פנימה".
המראיין: "ארה"ב תישאר מחוץ לזה אם ישראל תיכנס לזה?"
טראמפ: "לא, לא אמרתי את זה. שאלת אם הוא יגרור אותי פנימה, כאילו אכנס בלי רצון. לא, אני עשוי להיכנס ברצון רב אם לא נצליח להגיע להסכם. אם לא נגיע להסכם – אני אוביל את החבורה".
Переслал из:
🏴 פיד ימין - The Right Way
23.04.202515:54
רעידת אדמה!!!
ההקלטה נוספת שנחשפה אצל ריקלין בערוץ 14 כעת.
הקלטה שתועדה חודש לאחר הטבח!!
שימו לב למעורבות של ״ראש השירות״!!
״לטובת מראית עין, שהפרקליטות תראה״
״אבל אין לך שום ראיות״
״ראש השירות רצה מעצר מנהלי לחצי שנה, אמרתי לו שזה לא יראה טוב״
אלוהים ישמור!!!
פיד ימין - The Right Way
בטלגרם: https://t.me/FidYamin
בוואטסאפ: https://did.li/FidYamin
לשיתוף בWhatsApp 💬
ההקלטה נוספת שנחשפה אצל ריקלין בערוץ 14 כעת.
הקלטה שתועדה חודש לאחר הטבח!!
שימו לב למעורבות של ״ראש השירות״!!
״לטובת מראית עין, שהפרקליטות תראה״
״אבל אין לך שום ראיות״
״ראש השירות רצה מעצר מנהלי לחצי שנה, אמרתי לו שזה לא יראה טוב״
אלוהים ישמור!!!
פיד ימין - The Right Way
בטלגרם: https://t.me/FidYamin
בוואטסאפ: https://did.li/FidYamin
לשיתוף בWhatsApp 💬
21.04.202510:16
קראתי את התצהיר של רונן בר והנה מסקנותי:
התצהיר מדבר על 6 נקודות שלכאורה תומכות בטענותיו:
1. הבקשות לטפל בקריאות לסרבנות בתקופת המחאה לפני ה-7.10. בר מאמין שאין זה מתפקידו.
מענה:
הבקשות לטיפול בסרבנות הממוסדת, כמו גם בהסתה לרצח נגד ראש הממשלה ומשפחתו, הם בהחלט בתחום תפקוד השב"כ. בתקופת ההתנתקות, השב"כ פעל רבות נגד מתנגדיה. פעולה כנגד הסתה לרצח היא כמובן, ובייחוד לאחר רצח רבין, אחריות עליונה של השב"כ. דיווח שוטף של פעילי מחאה על מיקומו של ראש הממשלה, בייחוד בתקופת מלחמה, זו חתרנות שדינה להיחקר ולהיות מסוכלת. אין מדובר בדרישה לחקור מחאה לגיטימית.
2. הבקשות לתצהיר בנושא ניהול המשפט. בר טוען שהתבקש לתת הנחייה שתמנע פומביות וחשיפה למתקפת טילים.
מענה:
כאשר דרש ראש הממשלה את התצהיר לגבי ניהול המשפט, פעילות הטילים והכטב"מים של החזבאללה הייתה בשיאה, כולל כטב"מ שפגע בבסיס צה"ל בחוף הכרמל (עם נפגעים רבים) וכטב"מ שפגע בבית ראש הממשלה בקיסריה. דיונים בבית משפט באופן מתוזמן וגלוי (כפי שהיה בבית המשפט בירושלים) היוו סיכון משמעותי ואכן מיקום המשפט הוזז למקום מאובטח.
3. החקירות (ההדלפה לבילד וקטרגייט). בר טוען שהוא חייב לחקור כשמתעורר חשד לפגיעה בבטחון המדינה ופיטוריו יגרמו לאפקט מצנן. הוא גם טוען שיש נגדו הסתה.
מענה:
בשתי החקירות כבר בוטל הנושא של פגיעה בבטחון המדינה. בסעיף 8ב כותב בר שיש בהדלפות פגיעה ביחסי ישראל עם מצרים (!) . הדבר מחזק את מה שחשדנו מזמן כסיבה האמיתית להתנפלות על הנגד רוזנפלד ורס"ן י'.
4. הוצאתו מצוות המו"מ בנושא החטופים. הוא טוען למניעים זרים.
מענה:
זכותה של הממשלה לשנות את צוות המו"מ ולהתאים אותו לעידן טראמפ.
5. לו"ז הפיטורים. הוא טוען שעד נובמבר 2024, כשהחלו החקירות, היה לראש הממשלה אמון מלא בו.
מענה:
גם אם לא היה לרוה"מ אמון ברונן בר בעקבות הכשל העצום של ה-7.10, הוא לא רצה "לטלטל את הספינה" בתקופת מימשל ביידן (כך גם לגבי גלנט והלוי) וזה חלק מהשיקולים שלבר אין שום מושג לגביהם.
6. טבח ה-7.10. בר מנסה לנקות את שמו, לומר שהתריע בזמן לצבא וכי ביקש לעדכן את המזכ"צ ב-5:15 בבוקר.
מענה:
כתב ההגנה המרושל של רונן בר בנושא ה-7.10 הוא הפתיח לטענות לעונש אותן ירצה להשמיע בפני וועדת חקירה אוהדת. הוא לא מסביר מדוע, אם אכן היתה אפשרות לפשיטה מוגבלת גם לטעמו, לא ניתנה התרעה לחיילים במיטותיהם, למשטרה שתפנה את פסטיבל הנובה, ולכיתות הכוננות בישובים.
לסיכום:
ברור לחלוטין מהתצהיר שלרונן בר אין שמץ של אמון בראש הממשלה. אם זה המצב, ובלי קשר לעמדת רוה"מ, על רונן בר להתפטר מייד. החוק ברור: הממשלה יכולה לפטר את בר. בר לא יכול לפטר את הממשלה. על כן עליו ללכת ומייד.
התצהיר מדבר על 6 נקודות שלכאורה תומכות בטענותיו:
1. הבקשות לטפל בקריאות לסרבנות בתקופת המחאה לפני ה-7.10. בר מאמין שאין זה מתפקידו.
מענה:
הבקשות לטיפול בסרבנות הממוסדת, כמו גם בהסתה לרצח נגד ראש הממשלה ומשפחתו, הם בהחלט בתחום תפקוד השב"כ. בתקופת ההתנתקות, השב"כ פעל רבות נגד מתנגדיה. פעולה כנגד הסתה לרצח היא כמובן, ובייחוד לאחר רצח רבין, אחריות עליונה של השב"כ. דיווח שוטף של פעילי מחאה על מיקומו של ראש הממשלה, בייחוד בתקופת מלחמה, זו חתרנות שדינה להיחקר ולהיות מסוכלת. אין מדובר בדרישה לחקור מחאה לגיטימית.
2. הבקשות לתצהיר בנושא ניהול המשפט. בר טוען שהתבקש לתת הנחייה שתמנע פומביות וחשיפה למתקפת טילים.
מענה:
כאשר דרש ראש הממשלה את התצהיר לגבי ניהול המשפט, פעילות הטילים והכטב"מים של החזבאללה הייתה בשיאה, כולל כטב"מ שפגע בבסיס צה"ל בחוף הכרמל (עם נפגעים רבים) וכטב"מ שפגע בבית ראש הממשלה בקיסריה. דיונים בבית משפט באופן מתוזמן וגלוי (כפי שהיה בבית המשפט בירושלים) היוו סיכון משמעותי ואכן מיקום המשפט הוזז למקום מאובטח.
3. החקירות (ההדלפה לבילד וקטרגייט). בר טוען שהוא חייב לחקור כשמתעורר חשד לפגיעה בבטחון המדינה ופיטוריו יגרמו לאפקט מצנן. הוא גם טוען שיש נגדו הסתה.
מענה:
בשתי החקירות כבר בוטל הנושא של פגיעה בבטחון המדינה. בסעיף 8ב כותב בר שיש בהדלפות פגיעה ביחסי ישראל עם מצרים (!) . הדבר מחזק את מה שחשדנו מזמן כסיבה האמיתית להתנפלות על הנגד רוזנפלד ורס"ן י'.
4. הוצאתו מצוות המו"מ בנושא החטופים. הוא טוען למניעים זרים.
מענה:
זכותה של הממשלה לשנות את צוות המו"מ ולהתאים אותו לעידן טראמפ.
5. לו"ז הפיטורים. הוא טוען שעד נובמבר 2024, כשהחלו החקירות, היה לראש הממשלה אמון מלא בו.
מענה:
גם אם לא היה לרוה"מ אמון ברונן בר בעקבות הכשל העצום של ה-7.10, הוא לא רצה "לטלטל את הספינה" בתקופת מימשל ביידן (כך גם לגבי גלנט והלוי) וזה חלק מהשיקולים שלבר אין שום מושג לגביהם.
6. טבח ה-7.10. בר מנסה לנקות את שמו, לומר שהתריע בזמן לצבא וכי ביקש לעדכן את המזכ"צ ב-5:15 בבוקר.
מענה:
כתב ההגנה המרושל של רונן בר בנושא ה-7.10 הוא הפתיח לטענות לעונש אותן ירצה להשמיע בפני וועדת חקירה אוהדת. הוא לא מסביר מדוע, אם אכן היתה אפשרות לפשיטה מוגבלת גם לטעמו, לא ניתנה התרעה לחיילים במיטותיהם, למשטרה שתפנה את פסטיבל הנובה, ולכיתות הכוננות בישובים.
לסיכום:
ברור לחלוטין מהתצהיר שלרונן בר אין שמץ של אמון בראש הממשלה. אם זה המצב, ובלי קשר לעמדת רוה"מ, על רונן בר להתפטר מייד. החוק ברור: הממשלה יכולה לפטר את בר. בר לא יכול לפטר את הממשלה. על כן עליו ללכת ומייד.
19.04.202504:38
קורא (באיחור רב, אני מודה) את הספר המצוין של Yuval Bloomberg "מלכודת אוסלו".
אף שאני מכיר את רוב הפרטים (ולמגינת ליבו של אבי ז"ל אף תמכתי באוסלו בשלבים מסויימים -הייתי צעיר ותמים) הופתעתי כבר בתחילת הספר מנושא אחד - חולשתו של רבין ("אני אנווט" שכולנו זוכרים היה פיקציה).
כל אלו שטוענים היום ש"נתניהו הוא בן ערובה של בן גביר וסמוטריץ'" צריכים לראות את המסמכים המעידים עד כמה נסחט ותומרן רבין על ידי פרס וחבר מרעיו. רבין, שכלל לא רצה להכיר באש"ף וניסה לפעול בערוץ סורי וירדני הבין ערב החתימה בבית הלבן שאם יכשיל זאת הוא עומד בפני פוטש פוליטי. כן, הכל היה פוליטי גם אז...
נתניהו פועל במשנה אידאולוגית סדורה לעומת רבין שהפר כל הבטחה לבוחריו ולקח את המדינה לאסון מונומנטלי שאת פירותיו אנו אוכלים עד היום, כן, גם ב-7.10.
נתניהו פועל מתוך חזון של ישראל חזקה ועוצמתית, מצד אחד מבצר, מצד שני מגדלור של עוצמה כלכלית וטכנולוגית. רבין פעל מתוך פחד (ישראל לא תוכל להתמודד מול איומים במעגל השלישי, העם חלש, צה"ל לא מסוגל) ומתוך הקרנת עייפות וחולשה (שבענו מקורבנות ומשכול).
בניגוד לאמרתו של פרס ש"אין טעם ללמוד היסטוריה", אני טוען שהיסטוריה היא מקצוע חובה לכל מי שרוצה לחוות את דעתו בנושאי מדיניות ובטחון.
אף שאני מכיר את רוב הפרטים (ולמגינת ליבו של אבי ז"ל אף תמכתי באוסלו בשלבים מסויימים -הייתי צעיר ותמים) הופתעתי כבר בתחילת הספר מנושא אחד - חולשתו של רבין ("אני אנווט" שכולנו זוכרים היה פיקציה).
כל אלו שטוענים היום ש"נתניהו הוא בן ערובה של בן גביר וסמוטריץ'" צריכים לראות את המסמכים המעידים עד כמה נסחט ותומרן רבין על ידי פרס וחבר מרעיו. רבין, שכלל לא רצה להכיר באש"ף וניסה לפעול בערוץ סורי וירדני הבין ערב החתימה בבית הלבן שאם יכשיל זאת הוא עומד בפני פוטש פוליטי. כן, הכל היה פוליטי גם אז...
נתניהו פועל במשנה אידאולוגית סדורה לעומת רבין שהפר כל הבטחה לבוחריו ולקח את המדינה לאסון מונומנטלי שאת פירותיו אנו אוכלים עד היום, כן, גם ב-7.10.
נתניהו פועל מתוך חזון של ישראל חזקה ועוצמתית, מצד אחד מבצר, מצד שני מגדלור של עוצמה כלכלית וטכנולוגית. רבין פעל מתוך פחד (ישראל לא תוכל להתמודד מול איומים במעגל השלישי, העם חלש, צה"ל לא מסוגל) ומתוך הקרנת עייפות וחולשה (שבענו מקורבנות ומשכול).
בניגוד לאמרתו של פרס ש"אין טעם ללמוד היסטוריה", אני טוען שהיסטוריה היא מקצוע חובה לכל מי שרוצה לחוות את דעתו בנושאי מדיניות ובטחון.
18.04.202514:25
קריאה לשבת:
ידידי אמנון לורד הפנה אותי למאמר של אדוארד לוטוואק במגזין טאבלט היוקרתי.
לוטוואק (בן 82) הוא אסטרטג והיסטוריון יהודי-אמריקאי מוביל, מומחה לאסטרטגיה צבאית, היסטוריה ויחסים בינלאומיים. לוטוואק ידוע בספריו, בהם Coup d'État: A Practical Handbook ו-Strategy: The Logic of War and Peace, שתורגמו לשפות רבות ונלמדים במכללות צבאיות. הוא פרסם מחקרים על צה"ל, ביקר בישראל, ומשמש כעמית מחקר בכיר במכון ללימודים אסטרטגיים בוושינגטון.
תרגמתי את המאמר לעברית והנה הוא לפניכם (אזהרת אורך):
ידידי אמנון לורד הפנה אותי למאמר של אדוארד לוטוואק במגזין טאבלט היוקרתי.
לוטוואק (בן 82) הוא אסטרטג והיסטוריון יהודי-אמריקאי מוביל, מומחה לאסטרטגיה צבאית, היסטוריה ויחסים בינלאומיים. לוטוואק ידוע בספריו, בהם Coup d'État: A Practical Handbook ו-Strategy: The Logic of War and Peace, שתורגמו לשפות רבות ונלמדים במכללות צבאיות. הוא פרסם מחקרים על צה"ל, ביקר בישראל, ומשמש כעמית מחקר בכיר במכון ללימודים אסטרטגיים בוושינגטון.
תרגמתי את המאמר לעברית והנה הוא לפניכם (אזהרת אורך):
26.04.202510:03
לוגיקה 102:
כשהיועצת המשפטית משיבה לבג"ץ כי:
"אין בינה לבין מר נדב ארגמן או מר רונן בר כל קשר חברי או קשר אחר המעמיד אותה במצב של ניגוד עניינים"
זה לא אומר שאין קשר חברי או קשר אחר.
זה אומר ש**היא חושבת** שהקשר החברי או האחר הקיים אינו מעמיד אותה בניגוד עניינים.
אלא שמי שקובע אם זה ניגוד עניינים אמור להיות בית המשפט, לא היא. מה שהיא צריכה לעשות זה לספק עובדות:
כמה פעמים הם נפגשו שלא למטרות עבודה, היכן היו המפגשים, האם הם סעדו ביחד, על מה הם דיברו שם.
בקיצור, לא פחות ולא יותר מאשר מה ששואלים את נתניהו שוב ושוב לגבי היחסים (ההרבה פחות קרובים) שהיו בינו לבין שאול אלוביץ'.
את העובדות האלו היא לא סיפקה ובכך יש זלזול מוחלט בבית המשפט.
אופייני לאלו שחושבים שהם לא צריכים להיות כפופים לחוק.
כשהיועצת המשפטית משיבה לבג"ץ כי:
"אין בינה לבין מר נדב ארגמן או מר רונן בר כל קשר חברי או קשר אחר המעמיד אותה במצב של ניגוד עניינים"
זה לא אומר שאין קשר חברי או קשר אחר.
זה אומר ש**היא חושבת** שהקשר החברי או האחר הקיים אינו מעמיד אותה בניגוד עניינים.
אלא שמי שקובע אם זה ניגוד עניינים אמור להיות בית המשפט, לא היא. מה שהיא צריכה לעשות זה לספק עובדות:
כמה פעמים הם נפגשו שלא למטרות עבודה, היכן היו המפגשים, האם הם סעדו ביחד, על מה הם דיברו שם.
בקיצור, לא פחות ולא יותר מאשר מה ששואלים את נתניהו שוב ושוב לגבי היחסים (ההרבה פחות קרובים) שהיו בינו לבין שאול אלוביץ'.
את העובדות האלו היא לא סיפקה ובכך יש זלזול מוחלט בבית המשפט.
אופייני לאלו שחושבים שהם לא צריכים להיות כפופים לחוק.
22.04.202520:09
במאבק המתנהל כעת בין הממשלה הנבחרת ובין הפקידות הסוררת, יש פרט קטן שלא מקבל מספיק תשומת לב.
כל הכח ואמצעי האכיפה הם בידי אותה פקידות. ראש שב"כ הוא פקיד. יועצת משפטית היא פקידה.
הפקידות היא זו שיכולה לקטוף כל אדם באמצע הלילה, להכניסו למרתפים לשבוע, ללא עורך דין, בתנאים מחפירים ולסחוט ממנו הודאות אפילו ברצח ארלוזורוב.
היא זו שיכולה להדליף מידע עמום על פרשה חמורה ביותר, להוציא צו איסור פרסום, לבקש תעודת חסיון וללכת לשופט עם פראפרזה או כל קשקוש אחר ובדרך כלל (למעט כמה שופטים צדיקים בסדום) לקבל את מבוקשה.
היא זו שיכולה לבצע האזנות סתר בקוד הקושים (הטעות במכוון) ולאסוף מידע על יריביהה ולנצל אותו.
היא זו שיכולה להמציא עבירות חמורות על כל סביבתם של יריביה נבחרי הציבור ולנתקם לחלוטין ממעגל התמיכה שלהם.
היא זו שיכולה לשקר לשופט במצח נחושה ואז ליהנות מהפריבילגיה של "חזקת התקינות המנהלית" או איזו "הנחיית פרקליט מדינה בניגוד לחוק", לנקות את הכתם הקטן באלגנטיות ולעבור לקורבן הבא (ראו "תיקי האלפים")
והיא יכולה גם להרפות מן האבטחה והאכיפה, ולתת לאספסוף התומך בה לרדוף בחופשיות את יריביהם, לקלל, לאיים, לשבש, ורחמנא לצלן, גם לפגוע בהם.
לנבחרי הציבור אין שמץ מהכלים הללו. הם יכולים להצביע על הפעלת כוח עצום מול אויבים מבחוץ. אך הם חסרי כל כלים לטפל ביריבים מבפנים, גם אם הם שברו את כל הכלים. כל מה שנבחרי הציבור יכולים לעשות זה לדבר, להצהיר, להתרעם, ולנאום. חלקם עושים זאת. וחלקם, לצערנו, משותקים מפחד.
אבל החוק, בחוכמתו הרבה, נתן להם, מסיבה זו, את הקלף המנצח: לפטר ולהחליף. בדיוק על מקרה כזה, של ראש ארגון חמוש המאבד את הבלמים. לכן החוק אמר: הסמכות היא להדיח. אפילו לא נדרשת עילה. גם את ראש מערכת התביעה החוק מאפשר להדיח, עם מעט יותר סייגים.
אין לנבחרי הציבור נשק נוסף להגן על בחירת העם. ולכן, אנו עומדים מול השאלה אם בית המשפט, הנהנה כרגע משכרון הכח, יבין שמניעת היכולת הזו תנרמל את המצב הבלתי סביר הזה ותשאיר את הכוח האבסולוטי בידי אלו ששכחו את המושג דמוקרטיה.
התשובה איננה ברורה. במציאות נורמלית, היא הייתה צריכה להינתן מייד, ללא פשרות, ולהחזיר לדרג הנבחר את כוחו. במדורת ההבלים הנפרשת לפנינו בהיכל בית המשפט העליון, האמת עולה באש והשקר מרקד מול הלהבות.
אנו בשעת מבחן, אך זכרו: גם כשהצדק והאמת נרמסים תחת פרסות המשפט, צדק הוא צדק, והאמת היא אמת. ואנחנו לא נחדל מלהילחם עבורם.
כל הכח ואמצעי האכיפה הם בידי אותה פקידות. ראש שב"כ הוא פקיד. יועצת משפטית היא פקידה.
הפקידות היא זו שיכולה לקטוף כל אדם באמצע הלילה, להכניסו למרתפים לשבוע, ללא עורך דין, בתנאים מחפירים ולסחוט ממנו הודאות אפילו ברצח ארלוזורוב.
היא זו שיכולה להדליף מידע עמום על פרשה חמורה ביותר, להוציא צו איסור פרסום, לבקש תעודת חסיון וללכת לשופט עם פראפרזה או כל קשקוש אחר ובדרך כלל (למעט כמה שופטים צדיקים בסדום) לקבל את מבוקשה.
היא זו שיכולה לבצע האזנות סתר בקוד הקושים (הטעות במכוון) ולאסוף מידע על יריביהה ולנצל אותו.
היא זו שיכולה להמציא עבירות חמורות על כל סביבתם של יריביה נבחרי הציבור ולנתקם לחלוטין ממעגל התמיכה שלהם.
היא זו שיכולה לשקר לשופט במצח נחושה ואז ליהנות מהפריבילגיה של "חזקת התקינות המנהלית" או איזו "הנחיית פרקליט מדינה בניגוד לחוק", לנקות את הכתם הקטן באלגנטיות ולעבור לקורבן הבא (ראו "תיקי האלפים")
והיא יכולה גם להרפות מן האבטחה והאכיפה, ולתת לאספסוף התומך בה לרדוף בחופשיות את יריביהם, לקלל, לאיים, לשבש, ורחמנא לצלן, גם לפגוע בהם.
לנבחרי הציבור אין שמץ מהכלים הללו. הם יכולים להצביע על הפעלת כוח עצום מול אויבים מבחוץ. אך הם חסרי כל כלים לטפל ביריבים מבפנים, גם אם הם שברו את כל הכלים. כל מה שנבחרי הציבור יכולים לעשות זה לדבר, להצהיר, להתרעם, ולנאום. חלקם עושים זאת. וחלקם, לצערנו, משותקים מפחד.
אבל החוק, בחוכמתו הרבה, נתן להם, מסיבה זו, את הקלף המנצח: לפטר ולהחליף. בדיוק על מקרה כזה, של ראש ארגון חמוש המאבד את הבלמים. לכן החוק אמר: הסמכות היא להדיח. אפילו לא נדרשת עילה. גם את ראש מערכת התביעה החוק מאפשר להדיח, עם מעט יותר סייגים.
אין לנבחרי הציבור נשק נוסף להגן על בחירת העם. ולכן, אנו עומדים מול השאלה אם בית המשפט, הנהנה כרגע משכרון הכח, יבין שמניעת היכולת הזו תנרמל את המצב הבלתי סביר הזה ותשאיר את הכוח האבסולוטי בידי אלו ששכחו את המושג דמוקרטיה.
התשובה איננה ברורה. במציאות נורמלית, היא הייתה צריכה להינתן מייד, ללא פשרות, ולהחזיר לדרג הנבחר את כוחו. במדורת ההבלים הנפרשת לפנינו בהיכל בית המשפט העליון, האמת עולה באש והשקר מרקד מול הלהבות.
אנו בשעת מבחן, אך זכרו: גם כשהצדק והאמת נרמסים תחת פרסות המשפט, צדק הוא צדק, והאמת היא אמת. ואנחנו לא נחדל מלהילחם עבורם.
Переслал из:
בנימין נתניהו
20.04.202517:55
ערוצי החדשות 11, 12 ו-13 משדרים את התעמולה של חמאס בלי צנזורה – אבל צינזרו אתמול את דברי ראש ממשלת ישראל.
אל תיתנו להם להנדס לכם את התודעה. צפו ושתפו >>
אל תיתנו להם להנדס לכם את התודעה. צפו ושתפו >>
18.04.202514:26
אומנם ממשל ביידן הצליח לבסוף לכפות הפסקת אש בלבנון – לאחר דיווחים על כוונה לקדם החלטה במועצת הביטחון שעלולה הייתה להוביל לסנקציות בינלאומיות על ישראל – אבל אז כבר היה מאוחר מדי. בעקבות חורבן חיזבאללה, מצא עצמו שליט סוריה בשאר אסד חסר הגנה, שכן הסתמך על חיזבאללה ועל מיליציות איראניות לצורכי כוח אדם. בתחילת דצמבר 2024 בא לקיצו שלטונה של משפחת אסד, שנמשך חצי מאה. עם נפילת האחזות האיראנית בסוריה, ועם שליטת צה"ל על גבול עזה–מצרים, איבדו האיראנים את היכולת לבנות מחדש את חיזבאללה ואת חמאס – וישראל זכתה בניצחונה המוחץ ביותר מאז 1949.
ההישג הטכנולוגי המדהים של ישראל ורוח הלחימה של צה"ל הם כמובן חלק בלתי נפרד מהניצחון – אך כל זאת לא היה מתאפשר לולא נתניהו עמד איתן מול ממשל אמריקאי עוין, שורת דמויות ומוסדות רבי סמכות, והמון זועם – בישראל וברחבי העולם – שדרש גם הפסקת אש וגם לראות את ראש ממשלת ישראל באזיקים.
האתגר הבא של נתניהו עדיין לפנינו. עם כניסתו של ממשל אמריקאי חדש, ידידותי ונחוש, שמצטרף לבריטניה במאבק נגד החות'ים – נותרת רק איראן, שקרובה כעת לשלב העיבוד הסופי של חומר בקיע לפצצה גרעינית. ישראל השמידה באוקטובר האחרון את מערכות ההגנה האווירית הטובות ביותר של איראן בתקיפות מדויקות, והשאירה את מתקני הגרעין שלה פגיעים – ברגע שמטוסי התדלוק האווירי החדשים של ישראל יגיעו. אך מאחר שאין לישראל את כושר הנשיאה העצום של המפציצים האסטרטגיים האמריקאיים B-2 ו־B-52, המתקפה תצטרך להיות מדויקת עד רמת הבניין הנכון בבסיס הנכון. המחיר של טעות גבוה מדי – משום שהיא תאפשר למשטר חשוך להשיג פצצה גרעינית, גם אם לא כראש קרב טילאי.
זהו סיכון בלתי קביל.
ולכן – לנתניהו אין ברירה אלא להמשיך ולהתמיד.
ההישג הטכנולוגי המדהים של ישראל ורוח הלחימה של צה"ל הם כמובן חלק בלתי נפרד מהניצחון – אך כל זאת לא היה מתאפשר לולא נתניהו עמד איתן מול ממשל אמריקאי עוין, שורת דמויות ומוסדות רבי סמכות, והמון זועם – בישראל וברחבי העולם – שדרש גם הפסקת אש וגם לראות את ראש ממשלת ישראל באזיקים.
האתגר הבא של נתניהו עדיין לפנינו. עם כניסתו של ממשל אמריקאי חדש, ידידותי ונחוש, שמצטרף לבריטניה במאבק נגד החות'ים – נותרת רק איראן, שקרובה כעת לשלב העיבוד הסופי של חומר בקיע לפצצה גרעינית. ישראל השמידה באוקטובר האחרון את מערכות ההגנה האווירית הטובות ביותר של איראן בתקיפות מדויקות, והשאירה את מתקני הגרעין שלה פגיעים – ברגע שמטוסי התדלוק האווירי החדשים של ישראל יגיעו. אך מאחר שאין לישראל את כושר הנשיאה העצום של המפציצים האסטרטגיים האמריקאיים B-2 ו־B-52, המתקפה תצטרך להיות מדויקת עד רמת הבניין הנכון בבסיס הנכון. המחיר של טעות גבוה מדי – משום שהיא תאפשר למשטר חשוך להשיג פצצה גרעינית, גם אם לא כראש קרב טילאי.
זהו סיכון בלתי קביל.
ולכן – לנתניהו אין ברירה אלא להמשיך ולהתמיד.
18.04.202507:35
השבוע, חול המועד פסח, לא פורסם המאמר השבועי שלנו. אז במקום, הכנתי לכם לקט של דברי מתוכנית "סוף שבוע עם שרה ב"ק" בערוץ 14 ששודרה אמש.
אשמח לתגובות ענייניות.
אשמח לתגובות ענייניות.
26.04.202507:20
לוגיקה 101:
מה רוצה קטאר יותר מכל?
את הפסקת הלחימה בעזה ועיסקת חטופים שמשאירה שם את החמאס בשליטה, עם נשק.
מי בישראל מבקש להשיג את אותה המטרה?
תנועת המחאה והפוליטיקאים באופוזיציה.
מי בישראל מתנגד להפסקת לחימה ללא הכנעת החמאס?
הממשלה ונתניהו בראשה.
מכאן:
מי מסייע בישראל לקטאר להשיג את מטרותיה?
תנועת המחאה והפוליטקאים באופוזיציה.
מי היריב הנחוש של קטאר?
הממשלה ונתניהו בראשה.
1000 שלטי רחוב ממומנים ובאנרים לא ישנו זאת.
מה רוצה קטאר יותר מכל?
את הפסקת הלחימה בעזה ועיסקת חטופים שמשאירה שם את החמאס בשליטה, עם נשק.
מי בישראל מבקש להשיג את אותה המטרה?
תנועת המחאה והפוליטיקאים באופוזיציה.
מי בישראל מתנגד להפסקת לחימה ללא הכנעת החמאס?
הממשלה ונתניהו בראשה.
מכאן:
מי מסייע בישראל לקטאר להשיג את מטרותיה?
תנועת המחאה והפוליטקאים באופוזיציה.
מי היריב הנחוש של קטאר?
הממשלה ונתניהו בראשה.
1000 שלטי רחוב ממומנים ובאנרים לא ישנו זאת.
25.04.202507:31
עקב תקלה, המאמר של דן נחמן ושלי לא פורסם השבוע בעיתון (פורסם מאמר קודם בטעות) אך עדיין מצאנו לנכון לפרסמו כאן, מפאת חשיבותו:
לא בכל מחיר
דן נחמן / מושיק קוברסקי
החיים אינם שחור ולבן ועמוסים בדילמות מוסריות על כל צעד ושעל. הניסיון לרדד את הדיון בנימוקים רגשניים ולהשיב לכל נימוק רציונלי בהאשמות אישיות לא יצלח. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לחשוב בצורה שכלתנית ולשקול מספר צעדים קדימה כדי שלא נמצא את עצמנו בבור הרבה יותר גדול בהמשך.
על הפרק עומדת העיסקה שמציע החמאס: שחרור כל החטופים תמורת התנאים שאותם הוא דורש מהיום הראשון:
• הפסקה מוחלטת של הלחימה כולל ערבויות בינלאומיות קשיחות, המעוגנות בהחלטת מועצת הבטחון של האו"ם שלא תוכל להתבטל גם אם ארה"ב תשאף לכך אחר כך.
• נסיגה כוללת של צה"ל מכל מילימטר של רצועת עזה, פתיחת מעבר הגבול למצרים והכנסת סחורות מלאה לעזה, כולל ברזל ומלט, לכאורה לשיקום הרצועה ולמעשה לשיקום המנהרות.
• המשך שליטה של החמאס בעזה בכוח הנשק (שלא יעוקר ואפילו יחוזק). גם אם תוקם ממשלת בובות כלשהי שתטפל בעניינים אזרחיים, ברור שבעזה מי שמחזיק בקלאצ'ניקוב הוא השולט.
• הזרמת סכומים אסטרונומיים לשיקום הרצועה (מדובר על מאות מיליארדי דולרים) עליהם ישלוט החמאס ובעזרתם יתחמש ויתעצם.
• ריקון בתי הכלא הישראלים מהרוצחים הגדולים ביותר, כולל אלו שביצעו את הטבח ב-7.10.
תומכי העיסקה אומרים שאחרי שהחטופים יחזרו נוכל "לחזור ללחימה". אלו חלומות באספמיה. החמאס הוא אויב אכזר ומפלצתי אבל טיפש הוא לא. בהחלטת מועצת הבטחון שהוזכרה למעלה ייכללו סנקציות אוטומטיות על כל הפרה שלה, ואם ישראל תנסה למנוע את בנייתו מחדש של צבא הטרור התוצאה תהיה פגיעה בינלאומית קשה מנשוא. אין ממשלה בישראל שתוכל לקחת את הסיכון הזה. לכן, האשליות הללו של מי שמצדד בעיסקה צריכות לרדת מהשולחן.
המשמעויות של עיסקה כזו הן איומות.
ראשית, עבור תושבי העוטף. כאשר החמאס ישוב לנוע באין מפריע ליד הגדר עם טויוטות עמוסות בחמושים רעולי פנים, כאשר דגלי החמאס הירוקים מתנפנפים עליהם, לא יהיה תושב אחד בכפר עזה או בנתיב העשרה שיהיה מוכן להמשיך לגור שם. שדרות תהפוך לעיר רפאים.
שנית, עבור משפחות השכול שהקריבו את מיטב בניהן גם כדי להחזיר את החטופים אבל גם כדי למנוע את האסון הבא. רבות מהמשפחות יחושו כי קורבנן היה לשווא וחזרה על אירועי ה-7.10 היא רק שאלה של זמן. משפטים כמו "צה"ל יידע לטפל" ו"השב"כ יזהה כל איום" אינם מספקים היום את הציבור. צה"ל יודע לטפל, אבל רק כשידיו אינן קשורות.
שלישית, שחרור כמויות של מחבלים שעשו את מעשי הרצח הנוראיים, ושבכלא הפכו לקיצוניים עוד יותר, יביא לרצף של מעשי טרור בתוך ישראל. זהו לא מחיר שאפשר לשאת אותו.
בנוסף, כל מחבל באזורנו יידע שחטיפה של אזרח או חייל מביאות את ישראל לברכיה. זהו איום שירבוץ על כולנו ויקבע את שיטת הפעולה של אויבינו מעתה ועד עולם.
אם נלך לעיסקה הנוראית, הדרך היחידה שבה נוכל אי פעם להשתחרר מאיום הטרור היומיומי ולקבל לגיטימציה כלשהי מהקהילה הבינלאומית, היא אם וכאשר הוא יבצע טבח כמו ב-7.10 ואף יותר מכך. האם מישהו מוכן לקחת על עצמו את המחיר הנורא של אלפי הרוגים ומאות חטופים נוספים? אם לא נחסל את הטרור וניתן פתרון אמיתי של הגירה לעזתיים האסון הזה יחזור על עצמו. ברשתות הערביות החמאס נשבע שמטרתו הייתה ותישאר לבצע עוד ועוד אירועים כמו ה- 7.10, ואם יש לקח אחד שלמדנו הוא שאת כוונותיהם לא נוכל לשנות אלא רק את יכולותיהם.
החמאס אינו פראייר. הוא ישחרר את כל החטופים אך יתנה כל שלב בהגשמת דרישותיו. הם אמנם מדברים על שחרור כולם (תמורת כולם) אבל לא מדברים על לוחות זמנים והם יודעים למה. על כל חטוף ניאלץ לוותר עוד ועוד, לסגת, לשלם, לפתוח, ולשחרר. מלחמה שהחלה באסון נורא תיגמר בהשפלה איומה.
כולנו רוצים ש-24 החטופים החיים (על פי הערכות צה"ל) ו-35 החללים יחזרו הביתה. ישראל מוכנה להשקיע מחירים אדירים ולהילחם על החזרתם. ישראל בולמת את הלחימה העצימה בעזה כרגע בתקווה שאפשר יהיה להחזיר לפחות חלק מהם בעיסקה כואבת, אך כזו שניתן לחיות איתה ולא תקשור את ידינו בהמשך. אך העיסקה שהחמאס מציע, ולצערנו רבים מתפתים לקבל אותה ללא כל התבוננות במשמעויות שלה, כרוכה במחיר שאי אפשר לשלם אותו.
אי אפשר להימלט מהמסקנה שיש בתקשורת ובאופוזיציה גורמים שמבינים היטב את משמעות העיסקה אך דוחפים אותה כדרך להפלת נתניהו והימין מהשלטון, אפילו על חשבון הבטחון של מדינת ישראל.
ערב יום הזיכרון ויום העצמאות ה-77, נזכור את הקורבנות האדירים, נישא תפילה לשחרור כל החטופים, ונחזק את ידי הממשלה וכוחות הבטחון במשימה הקדושה הזו. ההפגנות, המיצגים, המכתבים, וההסתה הפנימית רק משחקים לידי החמאס שמנצל אותם בצורה אכזרית לשחק בנו. עם נמדד ביכולת העמידה שלו, במצבים קשים ומול ברירות אכזריות.
עם ישראל חי.
לא בכל מחיר
דן נחמן / מושיק קוברסקי
החיים אינם שחור ולבן ועמוסים בדילמות מוסריות על כל צעד ושעל. הניסיון לרדד את הדיון בנימוקים רגשניים ולהשיב לכל נימוק רציונלי בהאשמות אישיות לא יצלח. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לחשוב בצורה שכלתנית ולשקול מספר צעדים קדימה כדי שלא נמצא את עצמנו בבור הרבה יותר גדול בהמשך.
על הפרק עומדת העיסקה שמציע החמאס: שחרור כל החטופים תמורת התנאים שאותם הוא דורש מהיום הראשון:
• הפסקה מוחלטת של הלחימה כולל ערבויות בינלאומיות קשיחות, המעוגנות בהחלטת מועצת הבטחון של האו"ם שלא תוכל להתבטל גם אם ארה"ב תשאף לכך אחר כך.
• נסיגה כוללת של צה"ל מכל מילימטר של רצועת עזה, פתיחת מעבר הגבול למצרים והכנסת סחורות מלאה לעזה, כולל ברזל ומלט, לכאורה לשיקום הרצועה ולמעשה לשיקום המנהרות.
• המשך שליטה של החמאס בעזה בכוח הנשק (שלא יעוקר ואפילו יחוזק). גם אם תוקם ממשלת בובות כלשהי שתטפל בעניינים אזרחיים, ברור שבעזה מי שמחזיק בקלאצ'ניקוב הוא השולט.
• הזרמת סכומים אסטרונומיים לשיקום הרצועה (מדובר על מאות מיליארדי דולרים) עליהם ישלוט החמאס ובעזרתם יתחמש ויתעצם.
• ריקון בתי הכלא הישראלים מהרוצחים הגדולים ביותר, כולל אלו שביצעו את הטבח ב-7.10.
תומכי העיסקה אומרים שאחרי שהחטופים יחזרו נוכל "לחזור ללחימה". אלו חלומות באספמיה. החמאס הוא אויב אכזר ומפלצתי אבל טיפש הוא לא. בהחלטת מועצת הבטחון שהוזכרה למעלה ייכללו סנקציות אוטומטיות על כל הפרה שלה, ואם ישראל תנסה למנוע את בנייתו מחדש של צבא הטרור התוצאה תהיה פגיעה בינלאומית קשה מנשוא. אין ממשלה בישראל שתוכל לקחת את הסיכון הזה. לכן, האשליות הללו של מי שמצדד בעיסקה צריכות לרדת מהשולחן.
המשמעויות של עיסקה כזו הן איומות.
ראשית, עבור תושבי העוטף. כאשר החמאס ישוב לנוע באין מפריע ליד הגדר עם טויוטות עמוסות בחמושים רעולי פנים, כאשר דגלי החמאס הירוקים מתנפנפים עליהם, לא יהיה תושב אחד בכפר עזה או בנתיב העשרה שיהיה מוכן להמשיך לגור שם. שדרות תהפוך לעיר רפאים.
שנית, עבור משפחות השכול שהקריבו את מיטב בניהן גם כדי להחזיר את החטופים אבל גם כדי למנוע את האסון הבא. רבות מהמשפחות יחושו כי קורבנן היה לשווא וחזרה על אירועי ה-7.10 היא רק שאלה של זמן. משפטים כמו "צה"ל יידע לטפל" ו"השב"כ יזהה כל איום" אינם מספקים היום את הציבור. צה"ל יודע לטפל, אבל רק כשידיו אינן קשורות.
שלישית, שחרור כמויות של מחבלים שעשו את מעשי הרצח הנוראיים, ושבכלא הפכו לקיצוניים עוד יותר, יביא לרצף של מעשי טרור בתוך ישראל. זהו לא מחיר שאפשר לשאת אותו.
בנוסף, כל מחבל באזורנו יידע שחטיפה של אזרח או חייל מביאות את ישראל לברכיה. זהו איום שירבוץ על כולנו ויקבע את שיטת הפעולה של אויבינו מעתה ועד עולם.
אם נלך לעיסקה הנוראית, הדרך היחידה שבה נוכל אי פעם להשתחרר מאיום הטרור היומיומי ולקבל לגיטימציה כלשהי מהקהילה הבינלאומית, היא אם וכאשר הוא יבצע טבח כמו ב-7.10 ואף יותר מכך. האם מישהו מוכן לקחת על עצמו את המחיר הנורא של אלפי הרוגים ומאות חטופים נוספים? אם לא נחסל את הטרור וניתן פתרון אמיתי של הגירה לעזתיים האסון הזה יחזור על עצמו. ברשתות הערביות החמאס נשבע שמטרתו הייתה ותישאר לבצע עוד ועוד אירועים כמו ה- 7.10, ואם יש לקח אחד שלמדנו הוא שאת כוונותיהם לא נוכל לשנות אלא רק את יכולותיהם.
החמאס אינו פראייר. הוא ישחרר את כל החטופים אך יתנה כל שלב בהגשמת דרישותיו. הם אמנם מדברים על שחרור כולם (תמורת כולם) אבל לא מדברים על לוחות זמנים והם יודעים למה. על כל חטוף ניאלץ לוותר עוד ועוד, לסגת, לשלם, לפתוח, ולשחרר. מלחמה שהחלה באסון נורא תיגמר בהשפלה איומה.
כולנו רוצים ש-24 החטופים החיים (על פי הערכות צה"ל) ו-35 החללים יחזרו הביתה. ישראל מוכנה להשקיע מחירים אדירים ולהילחם על החזרתם. ישראל בולמת את הלחימה העצימה בעזה כרגע בתקווה שאפשר יהיה להחזיר לפחות חלק מהם בעיסקה כואבת, אך כזו שניתן לחיות איתה ולא תקשור את ידינו בהמשך. אך העיסקה שהחמאס מציע, ולצערנו רבים מתפתים לקבל אותה ללא כל התבוננות במשמעויות שלה, כרוכה במחיר שאי אפשר לשלם אותו.
אי אפשר להימלט מהמסקנה שיש בתקשורת ובאופוזיציה גורמים שמבינים היטב את משמעות העיסקה אך דוחפים אותה כדרך להפלת נתניהו והימין מהשלטון, אפילו על חשבון הבטחון של מדינת ישראל.
ערב יום הזיכרון ויום העצמאות ה-77, נזכור את הקורבנות האדירים, נישא תפילה לשחרור כל החטופים, ונחזק את ידי הממשלה וכוחות הבטחון במשימה הקדושה הזו. ההפגנות, המיצגים, המכתבים, וההסתה הפנימית רק משחקים לידי החמאס שמנצל אותם בצורה אכזרית לשחק בנו. עם נמדד ביכולת העמידה שלו, במצבים קשים ומול ברירות אכזריות.
עם ישראל חי.
21.04.202514:45
למה בר פוטר רק עכשיו? למה גלנט פוטר בנובמבר? למה הרצי הלך הביתה רק לפני חודשיים?
אחת הסיבות שלא מדברים עליה מספיק היא מימשל ביידן.
כל המהלכים מול המימשל הזה היו צריכים להתנהל בזהירות כי הנזק שיכול היה להיגרם הוא עצום.
אנשי ביידן, מזכיר המדינה ושר ההגנה, טיפחו את ה"אנשים שלהם" במימסד הבטחוני הישראלי, השתמשו בהם לעצור ככל שיכלו פעולות שרוה"מ דחף אליהם.
גלנט היה הסנונית הראשונה. בלילה שטראמפ נבחר, גלנט פוטר.
עדיין היו 75 יום לעבור. נתניהו התנהל בזהירות. הדרך להכין את הרקע היה לדרוש מהם להאיץ את התחקירים. שניהם ניסו לנקוט בסחבת. הרצי הבין שאין מוצא. פירסם, והתפטר.
רונן בר הכין אסטרטגיית הגנה של חקירות סרק מוזמנות, וזמם יחד עם היועמ"שית להשתמש בהן כשכפ"ץ. ביום שהיה אמור למסור את התחקיר ביקש דחייה והופ - החלה חקירה.
זוהי התשובה לטענה המופרכת של רונן בר מדוע לא פוטר מיד, גם אם הגיע לו.
אחת הסיבות שלא מדברים עליה מספיק היא מימשל ביידן.
כל המהלכים מול המימשל הזה היו צריכים להתנהל בזהירות כי הנזק שיכול היה להיגרם הוא עצום.
אנשי ביידן, מזכיר המדינה ושר ההגנה, טיפחו את ה"אנשים שלהם" במימסד הבטחוני הישראלי, השתמשו בהם לעצור ככל שיכלו פעולות שרוה"מ דחף אליהם.
גלנט היה הסנונית הראשונה. בלילה שטראמפ נבחר, גלנט פוטר.
עדיין היו 75 יום לעבור. נתניהו התנהל בזהירות. הדרך להכין את הרקע היה לדרוש מהם להאיץ את התחקירים. שניהם ניסו לנקוט בסחבת. הרצי הבין שאין מוצא. פירסם, והתפטר.
רונן בר הכין אסטרטגיית הגנה של חקירות סרק מוזמנות, וזמם יחד עם היועמ"שית להשתמש בהן כשכפ"ץ. ביום שהיה אמור למסור את התחקיר ביקש דחייה והופ - החלה חקירה.
זוהי התשובה לטענה המופרכת של רונן בר מדוע לא פוטר מיד, גם אם הגיע לו.
19.04.202520:50
איפה מתיאס דסמט(*) כשצריך אותו?
האנשים שקוראים לנתניהו "מממן החמאס" רוצים לתת לחמאס פי אלף כסף.
האנשים שכל כך דואגים לקיבוצי העוטף רוצים לשים את הנוחבות שוב במרחק יריקה מהבתים שלהם.
האנשים שאומרים שנתניהו "מופעל על ידי קטר" עושים בדיוק מה שקטר רוצה.
האנשים שזועקים שישראל מבודדת בעולם רוצים לרמות את כל העולם ומספרים לו את זה בגלוי.
האנשים ששנים אמרו שנתניהו פאראנויד על איראן והורס את היחסים עם ארה"ב, קוראים לתקוף עכשיו בלי לתאם עם טראמפ.
האנשים שטוענים שנתניהו מפלג קוראים בגלוי להחרים חצי עם (ויותר).
האנשים שצעקו ד-מו-קרט-יה מגינים על בריון שהשתלט על ארגון חמוש ומתבצר במשרדו בניגוד להחלטת ממשלה.
מי הם האנשים האלו ומה לעזאזל עובר עליהם?
(*) מתיאס דסמט - פסיכולוג מוביל ומחבר הרב מכר "הפסיכולוגיה של הטוטליטריות".
האנשים שקוראים לנתניהו "מממן החמאס" רוצים לתת לחמאס פי אלף כסף.
האנשים שכל כך דואגים לקיבוצי העוטף רוצים לשים את הנוחבות שוב במרחק יריקה מהבתים שלהם.
האנשים שאומרים שנתניהו "מופעל על ידי קטר" עושים בדיוק מה שקטר רוצה.
האנשים שזועקים שישראל מבודדת בעולם רוצים לרמות את כל העולם ומספרים לו את זה בגלוי.
האנשים ששנים אמרו שנתניהו פאראנויד על איראן והורס את היחסים עם ארה"ב, קוראים לתקוף עכשיו בלי לתאם עם טראמפ.
האנשים שטוענים שנתניהו מפלג קוראים בגלוי להחרים חצי עם (ויותר).
האנשים שצעקו ד-מו-קרט-יה מגינים על בריון שהשתלט על ארגון חמוש ומתבצר במשרדו בניגוד להחלטת ממשלה.
מי הם האנשים האלו ומה לעזאזל עובר עליהם?
(*) מתיאס דסמט - פסיכולוג מוביל ומחבר הרב מכר "הפסיכולוגיה של הטוטליטריות".
18.04.202514:26
חמור מכך, גם שורת גנרלים ישראלים לשעבר – וחלקם רק זה עתה פרשו – הצטרפו ללחץ להפסקת אש. חלקם באו עם מעמד של גיבורים אמתיים, כמו יאיר גולן, יו"ר מפלגת "הדמוקרטים" (איחוד של העבודה ומרצ) וסגן הרמטכ"ל לשעבר, שקפץ לרכבו באוקטובר 7 והציל אנשים באקדחו האישי. גם ישראל זיו, ראש אגף המבצעים לשעבר, כיום קבלן ביטחוני מצליח, הוביל קבוצה שלמה של גנרלים לשעבר – חלקם אף שירתו בממשלת נתניהו ופרשו ממנה כדי להתנגד לו. ולבסוף, כצפוי, היו גם "פוליטיקאים במדים" שנעשו גנרלים מבלי לעשות הרבה מעבר לדיבורים – כמו עמוס גלעד, שמקובל מאוד על גורמים אמריקאים בזכות עמדותיו העוינות כלפי נתניהו.
כל אותם גנרלים לשעבר דרשו את אותו הדבר, גם אם בזמנים שונים: להפסיק את המלחמה ללא שום דרך לשחרר את החטופים הישראלים, וללא שום דרך לכפות על חמאס להתפרק מנשקו בפיקוח, מה שיאפשר לארגון לנצל את הפסקת האש כדי להתארגן מחדש.
מעבר לכך, אותם גנרלים לא הציעו שום פתרון לדילמה של חיזבאללה בצפון. כבר ביום שאחרי מתקפת 7 באוקטובר, החל חיזבאללה לשגר רקטות לעבר ישראל. אם ישראל לא תוקפת, כוחות חיזבאללה – שנחשבו לארגון הלא-מדינתי החזק ביותר בעולם – היו מסוגלים לשרוף כל יישוב יהודי מצפון לחיפה עם רקטות רבות מספור (המספר 110,000 שרץ בתקשורת לא היה מבוסס), תוך פגיעה בתחנות כוח, שדה התעופה בן גוריון, מתקני נמל, מפעלים כימיים, בתי זיקוק, ובסיסי חיל האוויר – באמצעות אלפי טילים מונחים. אם ישראל כן תוקפת – מטחים מסיביים כאלו היו מתחילים מיד.
בזמן שנתניהו שקל את הדילמה, הוא נאלץ להתמודד לא רק עם מערכת הביטחון הישראלית, אלא גם עם לחץ מתמשך מוושינגטון. רק ימים ספורים לאחר 7 באוקטובר, ממשל ביידן הבהיר את התנגדותו למכה מקדימה של ישראל נגד חיזבאללה – עמדה שהוא שמר עליה במשך השנה הבאה. למעשה, כשישראל חיסלה את חסן נסראללה בתקיפה על הבונקר שלו ב־27 בספטמבר 2024, התגובה של ביידן הייתה זועמת:
"ביבי, מה לעזאזל?!"
“Bibi, what the fuck?”
ממשל ביידן הפגין גישה דומה של הימנעות גם כלפי השליח של איראן בתימן – החות'ים. בכך אפשר לטהראן להגביר את הלחץ על ישראל. החות'ים הצטרפו ללחימה כשהם חמושים בחצאיות, סנדלים, וטילים נגד ספינות ומל"טים מתוצרת איראנית, שבעזרתם חסמו את הגישה של ישראל לים סוף, תקפו כלי שיט מסחריים, וגרמו לעיכוב תחבורתי חמור – מה שאילץ חברות ספנות למצוא מסלולים ארוכים ויקרים יותר. בכך הם חיזקו את הלחץ הבינלאומי (ובפרט האמריקאי) על ישראל להפסיק את המלחמה. וושינגטון אפשרה בפועל לאיראן לשבש את התנועה הימית בים סוף ובתעלת סואץ מבלי להגיב על כך כלל – לא כלפי איראן ולא כלפי הספינות שלה עצמה. בתוך כך, הבלבול והחולשה במערב גברו, כשלמרות ההתקפות – הציים היקרים של מדינות אירופה נותרו כמעט חסרי מעש, גם כאשר נמלים באיטליה, צרפת וספרד התרוקנו מתנועת סחורות אסיאתית.
הפסיביות המביכה הזו חיזקה את תחושת חוסר האמון של ישראל כלפי מדינות אירופה, ובמיוחד כלפי צרפת, איטליה וספרד – שלא רק שהן אינן מסוגלות להגן על האינטרסים הכלכליים הישירים שלהן, אלא גם צפויות להיכנע ללחצים דמוגרפיים ופוליטיים מצד אוכלוסיות מוסלמיות בתחומים נוספים. רק בריטניה הצטרפה לארה"ב בתקיפת החות'ים, וגם זה רק באופן סמלי – רחוק ממסע צבאי ממוקד ורציני שיכול היה להשמיד את יכולותיהם של החות'ים.
על רקע הגישה הסלחנית של ממשל ביידן כלפי המתקפות הרב-חזיתיות של איראן, ותמיכתו הפוליטית באופוזיציה הפנימית לנתניהו, גברו הקריאות להפסקת אש בעזה – עד כדי כך שזו הפכה לעמדת ברירת המחדל במערכת הפוליטית, מהשמאל בישראל, דרך המרכז המתון, ועד למרבית ממשלות אירופה והממשל האמריקאי.
על רקע זה יש להבין את העקשנות הטהורה של נתניהו. מול שורת כוחות אדירה – פנימיים וחיצוניים – שהופעלו נגדו, העמידה שלו הייתה הדבר היחיד שקבע.
לאחר שעמד בלחצים הללו במשך שנה שלמה, הצליח נתניהו לתמרן את ישראל לעמדה שממנה, במחצית השנייה של 2024, היא הפכה את הקערה על פיה ועיצבה מחדש את המפה הגיאופוליטית כולה ברצף אירועים היסטורי. המוסד וצה"ל חיסלו את חיזבאללה במהלך מבריק שכלל שלושה שלבים: תחילה הושמדו הביפרים המפוצצים, מה שאילץ שימוש בקשרי שטח ממולכדים, מה שחייב את בכירי חיזבאללה להיפגש פיזית – ואז הם חוסלו בתקיפה מדויקת שהותירה את הארגון משותק לחלוטין, וחיסלה את יכולת השיגור של ארסנל הרקטות והטילים העצום שלו. מכיוון שנאסראללה ריכז בידיו את כל הפיקוד והשליטה של הארגון – מותו שיתק את חיזבאללה.
כל אותם גנרלים לשעבר דרשו את אותו הדבר, גם אם בזמנים שונים: להפסיק את המלחמה ללא שום דרך לשחרר את החטופים הישראלים, וללא שום דרך לכפות על חמאס להתפרק מנשקו בפיקוח, מה שיאפשר לארגון לנצל את הפסקת האש כדי להתארגן מחדש.
מעבר לכך, אותם גנרלים לא הציעו שום פתרון לדילמה של חיזבאללה בצפון. כבר ביום שאחרי מתקפת 7 באוקטובר, החל חיזבאללה לשגר רקטות לעבר ישראל. אם ישראל לא תוקפת, כוחות חיזבאללה – שנחשבו לארגון הלא-מדינתי החזק ביותר בעולם – היו מסוגלים לשרוף כל יישוב יהודי מצפון לחיפה עם רקטות רבות מספור (המספר 110,000 שרץ בתקשורת לא היה מבוסס), תוך פגיעה בתחנות כוח, שדה התעופה בן גוריון, מתקני נמל, מפעלים כימיים, בתי זיקוק, ובסיסי חיל האוויר – באמצעות אלפי טילים מונחים. אם ישראל כן תוקפת – מטחים מסיביים כאלו היו מתחילים מיד.
בזמן שנתניהו שקל את הדילמה, הוא נאלץ להתמודד לא רק עם מערכת הביטחון הישראלית, אלא גם עם לחץ מתמשך מוושינגטון. רק ימים ספורים לאחר 7 באוקטובר, ממשל ביידן הבהיר את התנגדותו למכה מקדימה של ישראל נגד חיזבאללה – עמדה שהוא שמר עליה במשך השנה הבאה. למעשה, כשישראל חיסלה את חסן נסראללה בתקיפה על הבונקר שלו ב־27 בספטמבר 2024, התגובה של ביידן הייתה זועמת:
"ביבי, מה לעזאזל?!"
“Bibi, what the fuck?”
ממשל ביידן הפגין גישה דומה של הימנעות גם כלפי השליח של איראן בתימן – החות'ים. בכך אפשר לטהראן להגביר את הלחץ על ישראל. החות'ים הצטרפו ללחימה כשהם חמושים בחצאיות, סנדלים, וטילים נגד ספינות ומל"טים מתוצרת איראנית, שבעזרתם חסמו את הגישה של ישראל לים סוף, תקפו כלי שיט מסחריים, וגרמו לעיכוב תחבורתי חמור – מה שאילץ חברות ספנות למצוא מסלולים ארוכים ויקרים יותר. בכך הם חיזקו את הלחץ הבינלאומי (ובפרט האמריקאי) על ישראל להפסיק את המלחמה. וושינגטון אפשרה בפועל לאיראן לשבש את התנועה הימית בים סוף ובתעלת סואץ מבלי להגיב על כך כלל – לא כלפי איראן ולא כלפי הספינות שלה עצמה. בתוך כך, הבלבול והחולשה במערב גברו, כשלמרות ההתקפות – הציים היקרים של מדינות אירופה נותרו כמעט חסרי מעש, גם כאשר נמלים באיטליה, צרפת וספרד התרוקנו מתנועת סחורות אסיאתית.
הפסיביות המביכה הזו חיזקה את תחושת חוסר האמון של ישראל כלפי מדינות אירופה, ובמיוחד כלפי צרפת, איטליה וספרד – שלא רק שהן אינן מסוגלות להגן על האינטרסים הכלכליים הישירים שלהן, אלא גם צפויות להיכנע ללחצים דמוגרפיים ופוליטיים מצד אוכלוסיות מוסלמיות בתחומים נוספים. רק בריטניה הצטרפה לארה"ב בתקיפת החות'ים, וגם זה רק באופן סמלי – רחוק ממסע צבאי ממוקד ורציני שיכול היה להשמיד את יכולותיהם של החות'ים.
על רקע הגישה הסלחנית של ממשל ביידן כלפי המתקפות הרב-חזיתיות של איראן, ותמיכתו הפוליטית באופוזיציה הפנימית לנתניהו, גברו הקריאות להפסקת אש בעזה – עד כדי כך שזו הפכה לעמדת ברירת המחדל במערכת הפוליטית, מהשמאל בישראל, דרך המרכז המתון, ועד למרבית ממשלות אירופה והממשל האמריקאי.
על רקע זה יש להבין את העקשנות הטהורה של נתניהו. מול שורת כוחות אדירה – פנימיים וחיצוניים – שהופעלו נגדו, העמידה שלו הייתה הדבר היחיד שקבע.
לאחר שעמד בלחצים הללו במשך שנה שלמה, הצליח נתניהו לתמרן את ישראל לעמדה שממנה, במחצית השנייה של 2024, היא הפכה את הקערה על פיה ועיצבה מחדש את המפה הגיאופוליטית כולה ברצף אירועים היסטורי. המוסד וצה"ל חיסלו את חיזבאללה במהלך מבריק שכלל שלושה שלבים: תחילה הושמדו הביפרים המפוצצים, מה שאילץ שימוש בקשרי שטח ממולכדים, מה שחייב את בכירי חיזבאללה להיפגש פיזית – ואז הם חוסלו בתקיפה מדויקת שהותירה את הארגון משותק לחלוטין, וחיסלה את יכולת השיגור של ארסנל הרקטות והטילים העצום שלו. מכיוון שנאסראללה ריכז בידיו את כל הפיקוד והשליטה של הארגון – מותו שיתק את חיזבאללה.
18.04.202504:34
יש מיתאם מלא בין אלו שקוראים להפסיק את המלחמה ולהיכנע לחמאס, לבין אלו שקראו לפני שנה להגיע להסדר כניעה מול החזבאללה בצפון.
זה כל מה שאתם צריכים לדעת. תחשבו על זה.
זה כל מה שאתם צריכים לדעת. תחשבו על זה.
Показано 1 - 24 из 108
Войдите, чтобы разблокировать больше функциональности.