יש כמה רמות של חומרה באירוע של בינדר.
הראשונה, והבסיסית ביותר, היא ששלומי בינדר הוא ראש אמ"ן. אסור להתרגל לעוול הזה. בינדר לא סתם חלק מדור המדבר שהביא את צהל לשביעי באוקטובר - אלא בורג מרכזי בו. עם כל הכבוד מי שעמד בראש חטיבת המבצעם ואמון על תיאום ועריכה של תוכניות מבצעיות למצבי חירום שכאלה - לא יכול להישאר במערכת. זה פשוט. בטח כשמי שמינה אותו זה הרצי הלוי שחסר כל לגיטימציה או מעמד לעצב את דור העתיד של צה"ל.
השנייה, שגם היא טריוויאלית, היא שמרגע שההערכות הופכות לפומביות חמש שניות אחרי שנמסרו הן לא רק 'הבעת דעה' או 'התרעה' אלא מבצע השפעה על כחול. ובכלל, שמעתי שיש פה מערכת אכיפת חוק שמאד-מאד רגישה להדלפות של גורמי מודיעין. אז למה בדיוק המדליף של הידיעה (בינדר או אחר) לא נמצאים במעצר? איפה חקירת השב"כ בנושא?
השלישית, שקצת פחות טריוויאלית, היא החשש ל'הערכה יוצרת מציאות'. פרסום של אזהרות ו'חשש' מתוכנית טראמפ כי היא תיצור אינתיפאדה - מהווה תמריץ ברור ומיידי לאויב להגשים את החששות. מעבר לתמריץ הנצחי והסטנדרטי להשמיד יהודים - כעת יש להם גם בונוס. הם יכולים להשיג הישגים מדיניים.
אבל מעבר לכל אלו, אי אפשר להתעלם מהכשל הכי בסיסי. בניגוד לדף המסרים שהומטר עלינו - אין שום דבר חדש באלוף שמתריע שאם נעשה משהו אקטיבי או תקיף - הנאצים שלידנו מאד יכעסו. זה הבייסיק. וכמובן, זה מה שעמד בלב השביעי באוקטובר. אין פה שום חידוש או תוספת. אלו אותן פרדות עצלות.
מה שחסר לצה"ל (ולשב"כ, כמובן) זה פיקוד בכיר אקטיבי. יוזם. כזה שעסוק 24/7 בלשבור את הראש איך מנצלים התפתחויות כדי ליצור למדינת ישראל הזדמנויות נגד האויבים שלנו. ויותר מהכל מה שחסר לצה"ל זה פיקוד שמבין שהאויב שלנו הוא לא המנהרה, לא 'חמאס' (ואפילו לא נערי הגבעות!) אלא הפלסטינים. בינדר לא שם. רונן בר לא שם.
יש לנו עם של אריות, הוא ראוי לפיקוד בכיר הולם.
