שורדת השבי ארבל יהוד:
למדתי תוך חודש את השפה הערבית ושמעתי את מי שהחזיקו בי מביעים שמחה על הפילוג בעם.
חשבתי שהם מפעילים עליי טרור פסיכולוגי כאשר הנושא של בני ערובה הפך לנושא פוליטי. לא האמנתי עד שחזרתי לארץ ונחשפתי למציאות הקשה הזו.
הוחזקתי 482 ימים מבלי שראיתי או שמעתי אף ישראלי, מאז שהופרדתי מאריאל, בן זוגי, 3 שעות אחרי שנחטפתי ועד שפגשתי את גדי מוזס.
אתם יכולים לתאר לעצמכם מקצת מהזוועות שעברתי בתקופת השבי שראיתם כולכם את יום שחרורי. למרות זאת חזרתי ממוקדת מטרה להציל את אריאל אהובי, דוד אחיו ושאר החטופים.
כבר בערב יום שחרורי בשיבא אמרתי לאבא: "אבא אל תרפה, אני צריכה את אריאל כדי להשתקם." ואבא ענה לי: "לא חשבתי אחרת.".
ומכם אני דורשת, תחזירו את כולם - את החיים ואת המתים.
