יש הרבה מאוד מה לכתוב על פסק הדין הזה.
יש גם מה להתעצבן, אפילו מסגנון הכתיבה ומתיאור האירועים על ידי השופט עמי קובו (אכתוב על זה אולי פוסט נפרד).
אבל הנקודה המרכזית היא זו:
מערכת המשפט הישראלית חולה מאוד, בכל רבדיה, ולכן לא תצליח בשום פנים ואופן להעמיד לדין את מחבלי הנוחב'ה אם לא תקודם הצעת החוק שלי ושל חה״כ יוליה מלינובסקי.
יגאל יהושע הי"ד נרצח לפני 4 שנים.
הכרעת הדין (עוד אין גזר דין) ניתנה אתמול. 4 שנים אחרי הגשת כתב האישום.
כתב האישום תוקן, לאחר שנשמעו חלק משמעותי מהעדויות, והתנהל הליך גישור פלילי.
למרות התיאור של השופט קובו בהתחלה, אין בכתב האישום המתוקן עבירת רצח או המתה.
את רוב הכרעת הדין הארוכה (46 עמודים) הקדיש בית המשפט כדי לקבוע שמחבלים, שאומרים במפורש בחקירתם שהם רצו לפגוע ביהודים, אכן ביצעו את העבירה כמעשה טרור.
כל זה כשמדובר באנשים שעל פי הודאתם וחקירתם, במשך שעות רבות אחרי לוויה של מחבל אחר, הדליקו מדורות כדי לגרום לרכבים להאט, עשו *סלקציה* (מילה של בית המשפט) בין יהודים וערבים, ופרעו ביהודים.
בשעה 22:15 בלילה, אחרי שעות רבות של סלקציה גזענית ולאומנית שמתנהלת בעיר ואם בישראל, כשהמון ערבי פורע ביהודים בכל רחבי העיר, מגיעים לכמה דקות אופנוענים יהודים (או בלשון בית המשפט "מתפרעים") וזורקים אבנים על הנאשמים (פוגעים ברכב, לא חלילה בגופם של המחבלים היקרים שלנו), ואז חלק משמעותי מפסק הדין מתפלפל עם הטענה שזריקת האבנים על יגאל יהושע שנעשתה רבע שעה מאוחר יותר, היא ממניע לאומני או כהגנה עצמית מפני המתפרעים היהודיים (שיגאל יהושע כמובן לא היה קשור אליהם).
עוד אין גזר דין, ולכן כמובן אי אפשר לעשות את סיכום ההליך, אבל בואו נדבר על סיכום ביניים.
מחבלים ערבים ניסו לרצוח יהודים במשך שעות רבות. עשו סלקציה בין יהודים וערבים בתוך ישראל, כשהערבים נוסעים והיהודים עוברים לינץ', זממם הנפשע עלה בידם והם רצחו את יגאל יהושע.
ארבע שנים אחרי האירוע, אין הרשעה ברצח או בכלל בעבירת הריגה, יש גישור פלילי, יש כתב אישום מתוקן, ויש פלפול בלתי נגמר (סליחה, אחרי 46 עמודים הוא נגמר) בשאלה האם מי שמודה שהוא רוצה לפגוע רק ביהודים אכן עשה זאת ממניע לאומני המצדיק את הגדרתו כטרור.
למרות התדרוכים הנמרצים מכיוון משרד המשפטים, בלי שינוי קונספציה יסודי, גם בעוד עשור לא נראה שום מחבל נוח'בה מורשע ובטח שלא נראה גזר דין מוות.
זה לא צריך להיות במחלוקת פוליטית. המלחמה בטרור באמצעות המשפט הפלילי היא כמו ניסיון להכריע קרב שריון באמצעות פינצטה.
בעוד כשבוע וחצי נקיים דיון בוועדת המשנה החסויה של וועדת החוקה למעקב אחרי ההעמדה לדין של הנוחבו'ת.
כיפופי ידיים ומריחות זמן לא יעבדו כאן. העבודה שעשו בפרקליטות ובמשטרה לאיסוף הראיות מהזירות השונות של השבעה באוקטובר היא הירואית, באמת.
אבל את שינוי התפיסה הבסיסית נהיה חייבים לעבור ביחד, כדי לנצח בקרב המשפטי ובקרב על הנצחת אירועי טבח שמיני עצרת (השבעה באוקטובר).