אפשר לומר שההתייחסות לשומן רווי כ"רעל" מוחלט היא פשטנית ומטעה. במשך עשרות שנים, ההנחיות התזונתיות בעולם נטו להאשים את השומן הרווי במחלות לב, לעיתים על סמך מחקרים חלקיים או מוטים. עם זאת, במבט לאחור, אפשר לראות שהתמונה מורכבת בהרבה.
1. בסיס "מדעי" לא מספק: חלק מההנחות שהובילו להמלצות להימנע משומן רווי נשענו על מחקרים ראשוניים שלא תמיד היו מקיפים או מבוססים מספיק. חלקם התעלמו מגורמים נוספים, כמו סוכר, סטרס ואורח חיים.
2. אינטרסים כלכליים: תעשיות המזון והתרופות היו מעורבות בקידום מוצרים "דל שומן" או "ללא שומן" כחלק מתפיסה שיווקית. פעמים רבות, מזונות אלו הכילו תוספות סוכר או חומרים מעובדים אחרים, שהזיקו לבריאות.
3. פשטנות יתר: הקישור הישיר בין שומן רווי למחלות לב התעלם מהבדלים אישיים בין אנשים, מתפקיד השומן בגוף ומההשפעה של מקורות השומן השונים.
4. דמוניזציה של שומנים בכלל: במקום להדגיש את החשיבות של תזונה מאוזנת, שומנים קיבלו "סטיגמה", בעוד סוכר ופחמימות מעובדות זכו לפחות תשומת לב.
לא תמיד מדובר במזימה מכוונת, אלא גם באי-דיוקים ובגישה מדעית שהתפתחה לאורך השנים. עם זאת, הטעיה בקנה מידה כזה, בין אם מתוך כוונה או טעות, הובילה אנשים רבים לאמץ הרגלי תזונה לא בריאים.
לכן צריך לשים לב למי מרוויח מאינפורמציה מסוימת ומה האינטרסים שעומדים מאחוריה.
לאמץ גישה אישית לתזונה – מה שמתאים לאדם אחד לא בהכרח מתאים לאחר.
